בשנים שלאחר קום המדינה הייתה חשיבות גדולה, ביטחונית ומדינית, להמשך הרחבת ההתיישבות היהודית באזורים רבים בארץ. אחת מהדרכים להקים נקודות התיישבות חדשות הייתה היאחזות נח"ל - יישוב זמני שהוקם ע"י חיילי נח"ל במטרה להפוך בעתיד ליישוב קבע. כך, באוקטובר 1955, הוקמה היאחזות הנח"ל 'ניר עוז' באזור ביר גרא, מול חאן יונס, ע"י גרעין נח"ל של הקיבוץ הארצי. לגרעין הנח"ל הצטרפו שני גרעינים נוספים בוגרי חברות נוער מכפר מנחם ובית זרע. כבר אחרי חודשיים, בדצמבר 1955, ההיאחזות אוזרחה והפכה לקיבוץ ה-70 של הקיבוץ הארצי - קיבוץ ניר עוז.
במשך שנתיים הוחזק קיבוץ ניר עוז בידי גרעיני נח"ל זמניים בשילוב עם חברי פלוגות מקובצות שגויסו על ידי התנועה. במקביל לכך, בשנת 1956, הוקם גרעין 'ניר עוז' שיועד להיות גרעין הקבע הראשון של הקיבוץ, וחבריו נשלחו לקיבוץ נחשון לעבור הכשרה ולאחר מכן התגייסו לצה"ל. חלק מחברי הגרעין השתתפו בלחימה במבצע סיני שהתקיים באותה השנה.
בעיתון "השבוע בקיבוץ הארצי" פורסם קטע שנכתב על ידי זאב חיימוני, חבר הפלוגות המקובצות שאכלסו את ניר עוז, המתאר את הימים הראשונים בהיאחזות הנח"ל:
במאי 1957 הגיעה לקיבוץ הקבוצה הראשונה של גרעין הקבע 'ניר עוז', שכונתה גרעין א'. בתחילת 1958 הגיעה הקבוצה השנייה של הגרעין - גרעין ב'. כל חברי הגרעין הגיעו לקיבוץ בעודם חיילים בנח"ל, ורק ב-1960 השתחררו החברים האחרונים ובכך הפכו כל חברי הקיבוץ לאזרחים.
השנים הראשונות בניר עוז, גם בתקופת הגרעינים הזמניים וגם לאחר הגעת גרעין הקבע, אופיינו בהתקדמות מהירה מאוד בצבירת ידע וניסיון חקלאי ובייצוב המשק. כבר בתקופת הגרעינים הזמניים הוקם ענף גידולי השדה וענף המטעים, וב-1958 לאחר התבססות גרעין הקבע במקום הוקמו גם ענפי חי - לול ועדר בקר. המשק שגשג והתייצב במהירות על אף ההתמודדות עם שנות בצורת חוזרות ונשנות.
עם זאת, החברים התמודדו עם קושי גדול להמשיך ולתחזק את המשק מפאת חוסר בכוח אדם. לכן, בשנת 1966 קיבוץ עין השופט הותיק אימץ את קיבוץ ניר עוז הצעיר ושלח לשם קבוצה של חברי ש.ש.ש. (שנת שירות שלישית) שיעזרו ויתגברו את כוח העבודה. חברי הש.ש.ש. המשיכו להגיע לניר עוז במשך שש שנים, עד שהמחזור האחרון עזב בשנת 1966. תגבורת נוספת לכוח העבודה הגיעה ב-1961 כשהגיע לקיבוץ גרעין צבר - ההשלמה הראשונה של ניר עוז.
בכתבה שהתפרסמה ב'שבוע בקיבוץ הארצי' סיפר אחד מחברי הש.ש.ש. מעין השופט על החוויה שלו בניר עוז:
בשנים הבאות הקיבוץ ממשיך להתפתח, הן מבחינה משקית והן מבחינה חברתית ותרבותית. בשנת 1962 נחנכת שכונת מגורים חדשה בקיבוץ ומוקם הפעוטון הראשון, ובשנת 1963 נבנים מספר מבנים חדשים בקיבוץ, ביניהם חדר אוכל (שהחליף את האוהל הגדול ששימש כחדר אוכל עד אז), מרפאה וקומונה, ובית הילדים עובר שיפוץ נרחב. בקיבוץ הוקם גן ירק שבמשך שנים הניב יבולים גדולים עבור הקיבוץ. ובתרבות - מרבית חברי הקיבוץ משתתפים בהשתלמויות בתחומים מגוונים, ביניהן נגינה, ריקוד, השכלה בכתב וקריאה מהירה. בעלון הקיבוץ שיצא לכבוד חג העשור כותב אחד מחברי הקיבוץ סיכום לעשר השנים הראשונות:
לאחר התנגדות מצד הקיבוץ הארצי ודרישות חוזרות ונשנות של חברי ניר עוז, בשנת 1966 הקיבוץ מקבל אליו עוד שלושה גרעינים חדשים - שגיא, מיבר ורננים. באותה השנה נחנכת בריכת השחייה הראשונה של הקיבוץ.
בשנת 1967 פורצת מלחמת ששת הימים ורבים מחברי הקיבוץ מתגייסים ומשתתפים בקרבות. על אף שחלק משדות המשק של הקיבוץ נשרפו ונפגעו בעקבות המלחמה, בסיומה מורגשת בקיבוץ הקלה גדולה שכן הגבול התרחק מהם ותחושת הביטחון בקרב החברים מתחזקת.
בעלון הקיבוץ שיצא לאחר תום המלחמה כתב עליה אחד מהחברים:
בשנת 1970, חמש עשרה שנים לאחר הקמת הקיבוץ, הוא עבר את מחסום 100 החברים. בשנים הבאות מורגש גידול ניכר בענפי המשק השונים בקיבוץ ובמספר הילדים. עם זאת, באותה התקופה מתחיל הקיבוץ להיכנס לקשיים כלכליים שמובילים בסופו של דבר להחלטה על קיצוצים בצריכה בשנת 1973. הקשיים הכלכליים ממשיכים להשפיע על ניר עוז לאורך מספר שנים, כשנעשים יותר ויותר קיצוצים בתחומי חיים שונים בקיבוץ.
במלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 מתגייסים שוב חברי קיבוץ רבים ומשתתפים בלחימה, ומשאירים את תחזוקת המשק לנשים והנוער שנותרו בקיבוץ. רק ב-1974 חוזרים אחרוני המגויסים הביתה.
בשנים הבאות, ועל אף הקשיים הכלכליים, הקיבוץ ממשיך להתחדש ולהתפתח - ב-1975 מגיעות לקיבוץ 4 טלוויזיות שמשדרות בשחור-לבן והן מותקנות בארבעה מקלטים שמשמשים כמרכזי צפייה. ב-1978 מתחיל לפעול מועדון הריקודים 'אנדרגראונד'. בשנת 1979 נכנסים הקיבוצים ניר עוז ומגן לשותפות בגידולי הכותנה וגידולים נוספים.
לקראת סוף שנות ה-70, חברי הקיבוץ מבינים שעל מנת לקדם את הכלכלה בקיבוץ עליהם להכניס ענף תעשייתי למשק. בשנת 1979 הוצגה בפניהם האפשרות להיכנס לשותפות במפעל 'כימדע' של ניר יצחק, ומנגד התלבטו החברים האם להקים מפעל עצמאי לייצור מוצרי גומי. על מנת לקבל החלטה, פורסם בקיבוץ שאלון שמטרתו לבדוק את דעתם של החברים על האפשרויות השונות, עליו התבקשו לענות כל חברי הקיבוץ:
בסופו של דבר הוחלט להקים מפעל עצמאי בניר עוז, ובשנת 1982 הוקם בקיבוץ מפעל נירלט. בתחילה עסק המפעל ביצירת מוצרי גומי ואיטום לבניית בתים. עם השנים המפעל גדל והתפתח, החל לייצר צבעי בניין, ונרכש על ידי חברות גדולות בענף ייצור חומרי הבניין. בשנת 1989 קיבוץ נירים השכן נכנס לשותפות במפעל, והמפעל הפך להיות אחד מהענפים החזקים ביותר בקיבוץ ניר עוז. במתקפת הטרור של החמאס על יישובי הנגב המערבי ב-7 באוקטובר 2024, המפעל נשרף והופסקה פעילותו. מאז הוא חזר לפעילות חלקית בלבד בינואר 2024.
המעבר ללינה משפחתית בניר עוז היה מעבר הדרגתי שלקח שנים. ניצני המעבר החלו בסוף 1979, שם העלו לראשונה בשיחת הקיבוץ את הרעיון של לינה משפחתית, והוא הושלם סופית בשנת 1996.
בשנת 1991 התקיים בקיבוץ ערב סאטירה, ולכבודו נכתב שיר קומי לפרידה מהלינה המשותפת:
ההתפתחיות הטכנולוגיות ברחבי העולם לא פוסחות על הקיבוץ ולאט לאט הטכנולוגיה מוטמעת בחיי היום-יום של החברים. ב-1982 מגיע לראשונה מחשב ראשי לקיבוץ שמשמש לניהול התקציב וב-1983 מותקנות בכל החדרים כירות גז וטלוויזיות צבעוניות. גם התרבות בקיבוץ לא נשארת מוזנחת - נפתחים חוגים רבים בקיבוץ ביניהם מחול אירובי ויוגה. בשנת 1985 נפתח צריף 'סדנאות לאמנות', בו מתקיימים שיעורי אמנות חזותית במגוון תחומים ונערכות תערוכות המציגות יצירות של אמנים מהקיבוץ. חג ה-30 לקיבוץ נחגג בטקס ציבורי וגדול, ובמסגרת החגיגות מקיימים גם מגוון פעילויות ל'יום הילד'.
חברי ניר עוז מאז ומעולם ראו חשיבות רבה בשימור ההיסטוריה שלהם. תהליכי השימור החלו כבר בשנת 1982, כשחבר הקיבוץ שלמה מרגלית מגיש בקשה למזכירות הקיבוץ לשמר את אזור הצריפים מהימים הראשונים ולהכריז עליו כשמורה היסטורית. שנים לאחר מכן, ב-2009, הוקם בקיבוץ מוזיאון 'המקלחת הציבורית' על ידי אורי וכרמלה דן ז"ל, בתוך מבנה ששימש בעבר כמקלחת ציבורית של היאחזות הנח"ל. המוזיאון מציג פריטים היסטוריים הקשורים למורשת של הקיבוץ. ב-2013, בשיתוף המועצה לשימור אתרים בישראל, החל פרויקט שימור הצריפים של ניר עוז והפיכתם לחללי תצוגה המייצגים את החיים בניר עוז של פעם. הפרויקט הושלם ב-2015.
קטע מתוך הבקשה שנשלחה מניר עוז למועצה לשימור אתרים באשר לצריפים:
אחד הענפים המשגשגים ביותר בקיבוץ ניר עוז הוא ענף הנוי. כבר בשנים הראשונות לקיומו של הקיבוץ, חלקו החברים חזון לפיו הקיבוץ יהווה אזור ירוק ומלבלב בלב המדבר, עד כדי כך שמרוב עצים לא יוכלו לראות את גגות הבתים מלמעלה. רן פאוקר, חבר הקיבוץ, לקח על עצמו את מלאכת הגינון כשמטרתו הייתה להגיע לתוצאות מקסימליות במשאבים מינימליים. תחילה, הוקמו בקיבוץ חלקות איקלום שמטרתן לבדוק את עמידותם של צמחים לתנאי יובש, ולימים החלקות האלו הפכו לגן הבוטני 'נקודה ירוקה' שהוא כיום אחד ממספר מצומצם מאוד של גנים בוטניים שזכאים למימון ממשלתי בארץ, ומתקיים בו מחקר מקיף על גידול צמחים בסביבה צחיחה.
סרטון בהשתתפות רן פאוקר מתוך אתר האינטרנט של 'נקודה ירוקה':
קיבוץ ניר עוז ממוקם במרחק של כקילומטר מגדר הגבול עם רצועת עזה, ושטחיו החקלאיים משיקים לגדר. מאז תחילת שנות ה-2000 נאלצים חברי הקיבוץ להתמודד עם ירי רקטי בלתי פוסק מכיוון הרצועה, שהגיע לשיא במבצעים עופרת יצוקה, עמוד ענן וצוק איתן, בכולם היו נפילות בשטח הקיבוץ ונגרם נזק לרכוש.
כל אותה העת, לצד האיום הביטחוני המתמיד, הקיבוץ המשיך תמיד בפעילות משקית וחברתית נרחבת הכוללת בין השאר חגיגות משותפות בכל החגים, טקסים גדולים בחג הקיבוץ, פעילויות ליום הילד, הרצאות, סרטים, חוגים, טיולי קיבוץ, ותחזוק משק גדול הכולל ענפי פלחה, שלחין, מטעים, לול ובקר, את מפעל נירלט בשיתוף עם קיבוץ נירים, ואת הגן הבוטני המצליח. מהקיבוץ יצאו גם אנשי תרבות משפיעים ביניהם עמירם קופר הפזמונאי שכתב את השיר 'שיבולי פז' וחיים פרי האמן והקולנוען שהקים את הגלריה הלבנה - שניהם נחטפו ב-7 לאוקטובר ונרצחו בשבי.
במתקפת הטרור של החמאס ב-7 לאוקטובר ספג קיבוץ ניר עוז פגיעה קשה מנשוא. בשעות הבוקר המוקדמות פרצו לקיבוץ עשרות מחבלים של החמאס והג'יהאד האיסלאמי מלווים באזרחים עזתיים ותקפו במוקדים רבים בתוך שטח הקיבוץ. במתקפה הזו נרצחו 41 אנשים ונחטפו 76 - בסך הכל כרבע מתושבי הקיבוץ נחטפו או נרצחו באותה שבת שחורה. בנוסף לכך, רכוש רב נבזז והושחת ורבים מבתי הקיבוץ נשרפו כליל, ביניהם מפעל 'נירלט'. לאחר המתקפה פונו חברי הקיבוץ תחילה למלונות באילת, ומאוחר יותר עברו רובם למגורים בקריית גת תוך ניסיון לשמור על מרבית הקהילה מאוחדת במקום אחד. מאז, 40 מתוך 76 החטופים שבו הביתה במסגרת העסקאות שנעשו, 9 חטופים נרצחו ועדיין נמצאים בשבי, ו-7 חטופים נרצחו בשבי והושבו לקבר ישראל במבצעים צה"ליים. כעת, חברי ניר עוז נאלצים להמשיך בחייהם כשהם עקורים מביתם ורבים מאהוביהם עדיין נמצאים בשבי החמאס, והם ממשיכים להילחם יום יום על השבתם הביתה בשלום.
Commenti