קיבוץ ברור חיל הוקם בשער הנגב, בשכנות לקיבוצים דורות וניר עם. ישוב בשם ברור חיל היה קיים, כך אומרים, באיזור בתקופת המשנה - כפי שנכתב בתלמוד הבבלי: "קול ריחיים בבורני, אור הנר בברור חיל". קול ריחיים ואור הנר היו סימנים מוסכמים לקיום מצוות שנאסרו בימי השלטון היווני - ברית מילה, חופה וקידושין; ושמו של ישוב זה, כך משערים, התגלגל לשמו של ברייר, הכפר הערבי ששכן בסמוך, ועליו השתלט הגדוד השני של הפלמ"ח ערב הכרזת המדינה. ברור חיל זכה להיות היישוב הראשון שהוקם לאחר ההצבעה על תכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947 - והאחרון לקום טרם הכרזת המדינה.
העלייה לקרקע
ראשוני המתיישבים במקום היו בוגרי תנועת החלוץ בקהיר ואלכסנדריה שבמצרים, בני משפחות יהודיות ממעמד הביניים שהגיעו לארץ בעלייה בלתי-לגאלית בשתי קבוצות, ב-1945 ו-1946, במסגרת הגרעינים "חרות" ו-"סנה". הראשונים יצאו להכשרות בכפר גלעדי, ופרצו את הדרך לעוד רבים נוספים שעולים לארץ ממצרים בדרכים לא-דרכים, כדי להגיע להכשרות בגבת, בדגניה ב', בחניתה, ברמת הכובש ובשפיים; אחדים אפילו עוברים דרך המחנות בקפריסין. הקבוצה מקימה, ב-1947 פלוגת עבודה ברעננה. הגרעין המצרי ברעננה, שמנה כ-60 חברים, נחשב לאחד החזקים של התנועה..
חברי הקבוצה עלו לאדמות כפר בריר ב-5 במאי 1948, זמן קצר לפני עזיבת הבריטים והקמת המדינה. העלייה לקרקע הייתה חלק מ"מבצע אברהם", מבצע צבאי של הגדוד השני של הפלמ"ח שיצא מניר-עם, וכלל התקפות על הדרכים המובילות לכפר בריר וכפרים אחרים באיזור. בחסות פעילות משולבת של כוחות צבאיים וכוחות לוגיסטיים שדאגו לאספקה לנקודת ההתיישבות החדשה, הוקם המשלט בן לילה. הנקודה הוקמה על "דרך בורמה לנגב", שנסללה כדי לפרוץ את המחסום הערבי. במהלך "מבצע ברק" במאי 1948, נכבש הכפר ותושביו גורשו. ב-1950, כשנה לאחר המלחמה, הצטרפו שאר בני הגרעין, וחברי הקיבוץ עברו לנקודת ההתיישבות הנוכחית שלו בקרבת מקום.
בעקבות מבצע העליה לקרקע, הקדיש המשורר יעקב אורלנד שיר למתיישבים החלוצים, וקרא לו בשם הקיבוץ - ברור חיל: “מול פגע השעה / מול פגעי החוק והתיל / יסדנו נקודה חדשה / וקראנו לה ברור חיל / בנגב יסדנו אותה הפעם / מול בריר הערבית היא חונה / כך תמיד בעוד הם יורים כדורי רעם / אנו יורים אבני פינה”.
ממבשרי המדינה לאתגרי ההתיישבות
ראשיתו של הקיבוץ לוותה בהתמודדות עם במצוקות כלכליות, שגררו עזיבות רבות. בשלהי 1952 מנה הקיבוץ כ-35 חברים בלבד, והמשך קיומו הובטח הודות להצטרפות בוגרי תנועת "דרור", יוצאי ברזיל.
הגרעין הברזילאי בהנהגתו של דב צמיר, שמנה כ-70 חברים, הצטרף תחילה לקיבוץ מפלסים. עלצד שאיפתם להיטמע בתרבות הצברית - ממש כמו אנשי מפלסים יוצאי ארגנטינה - הם שמרו על תרבות מוצאם העשירה והעניפה במוזיקה, ספרות, מנהגי יום-יום ובראש ובראשונה בשפות הפורטוגזית והספרדית. זה הוביל לניגודים חברתיים בולטים, שיצרו פיצולים משמעותיים בבית מפלסים בין הארגנטינאים הוותיקים לברזילאים החדשים.
הקרע לא איחר לבוא. יוצאי ברזיל עזבו את מפלסים ועברו לתקופת הכשרה ושירות צבאי בקיבוצי עמק הירדן כנרת ואפיקים. תוך זמן קצר, בשנת 1952, נענו להצעת המוסדות לשוב לדרום ולהשלים את ברור חיל. תקוות רבות נתלו בהשלמה זו, אך שוב נתגלו הפערים התרבותיים ביתר שאת. התחוור שמצרים רחוקה הרבה יותר מברזיל, בהשוואה לארגנטינה.. המפגש בין הגרעין המצרי הוותיק והעייף מן המלחמה, לגרעין הברזילאי המגובש והבטוח בעצמו, הוביל לפיצול בברור חיל. הקיבוץ הורכב בפועל משתי יחידות נפרדות, עם סדר יום ונורמות התנהגות שונות, ומוסדות הקיבוץ אוישו באופן שיוויני מחברי שתי הקבוצות. למרות כל המכשולים וכל הפיצולים, הרצון לשיתוף פעולה ולחיים משותפים בנגב המערבי גבר על כל מכשול. הקבוצות הצליחו ליישב את המחלוקות ובשנה שלאחר מכן ברור חיל הפך באופן לא רשמי לבסיס קליטת עלייה מברזיל., מדי שנה גרעין של תנועת "הבונים" בברזיל עלה לארץ והצטרף לברור חיל.
לאורך שנות החמישים המשק משנה את פניו, מבחינה משקית וחקלאית: בעשור הראשון הפלחה היא עיקר המשק, כ-90 אחוז מהכנסות הקיבוץ. בתחילת שנות החמישים היה ניסיון להצטרף לאופנת הכרמים, אך בשנת 1954 הם כבר נעקרים. ב-1956 ברור חיל הוא הקיבוץ הראשון בנגב המערבי(כך מעיד דב רוזנהק בספרו "דרכי בברור חיל") לטעת פרדס, בניגוד לדעת המומחים; ההצלחה סוחפת וקיבוצים רבים באיזור נוטעים פרדסים. גידולי השדה כמו עגבניות, מלפפונים וקישואים, שנקראו "גידולי זווית" - מאחר וצריך לכוף את הגב לכיוון הקרקע כדי לאספם - ננטשו לאורך השנים לטובת "גידולי קומביין", כמו סלק הסוכר, תפוח אדמה, גזר ואחרים.
בשנות השישים קיבוץ ברור חיל ומשגשג . כ-370 חברים נמנים על הקיבוץ, רובם יוצאי ברזיל, ובהם 14 מהמייסדים יוצאי מצרים וכמה עשרות מחברי הגרעין הראשון מברזיל (על אף מספר עזיבות, חלקן לארץ המוצא באמריקה הלטינית). באותן שנים מונה הקיבוץ גם ארבע חברות נוער מאורוגואי, ברזיל וארגנטינה - כל אחת מהן בת כ-20 צעירים. ב-1960 מתקבלת חברת הנוער הראשונה, "מענית", לחברות.
גם המשק מתפתח הרפת גדלה מ-120 ראשים ל-300, ומוקם ענף "בקשר לבשר"; הודות לכך זוכה הקיבוץ לתוספת קרקע למרעה. עם פתיחת העשור מקים הקיבוץ את "דקו", מפעל לירקות מיובשים.
הקרבה לגבול רצועת עזה והמלחמות בשנים אלה מורגשים באופן טבעי גם בקיבוץ. במבצע קדש נפל חבר הקיבוץ, יצחק בבסקי, בקרב ניצנה. חברי הגרעין המצרי מצאו עצמם חוששים לגורל הוריהם.
בקרב רפיח, לא רחוק מאדמות הקיבוץ בו גדל, נפל בן הקיבוץ יונה צוורנר. חוליית חברים בני הקיבוץ תפסה ליד המשק, ללא קרב, מחלקה של פדאיונים שהסתננו לבוסתן ליד מושב תלמים, ושבתה אותם.
לא רק חקלאות: תעשיה בברור חיל, משבר שנות השמונים וצמיחה איטית
באמצע שנות השמונים מונה הקיבוץ קרוב לשמונה מאות נפשות, מתוכם כ-412 חברים. מעל לרבע מתושבי הקיבוץ - ילדים. עם המשבר הכלכלי של הקיבוצים, נפתח מפעל "פיצה-דקו". המפעל ברבות השנים הופך למפעל "טעם ארצנו" למאפים, ובהמשך, בתחילת שנות האלפיים, נרכש בידי זוגלובק. נפתח "ע.נ.ת" - בית עסק למחשבים ותקשוב, מפעל הקרמיקה ועוד. ברור חיל, באופן יחסי, עודד פיתוח קריירה עצמאית עבור החברים שרצו ויכלו בכך, מה שהוביל למספר יחסית גבוה של עובדי חוץ.
בשנות השמונים נקלע הקיבוץ למשבר כלכלי קשה, יחד עם כל התנועה הקיבוצית. מצבו היה קשה במיוחד: חוב של 40 מיליון דולר, כשבאותה העת הקיבוץ מונה כ-650 נפשות. לאחר המשבר הכלכלי של שנות השמונים, הקיבוץ ניסה להתמודד במספר דרכים כדי לחזור לתלם, והוא מהראשונים להיכנס להליך ההפרטה - בין היתר, דרך שיוך הדירות לחברי הקיבוץ, צעד שהוא היה הראשון לעשות.
על אף צעדי ההפרטה שנועדו להבטיח את עתידו הכלכלי של הקיבוץ, קהילתיותו של הקיבוץ נותרה בעינה והוא המשיך לתפקד כקהילה אורגנית וחזקה, על אף מספר טלטלות וסדקים לאורך השנים. כיום, מונה הקיבוץ מעל לאלף נפשות, והוא ממשיך לצמוח ולהתפתח. בשנים האחרונות הצליח ברור חיל להסדיר את החובות הגדולים לבנקים שתפחו לאורך השנים, תוך מחוייבות לפנסיה לחברי הקיבוץ ואף המשך קליטה לחברות מלאה תוך שיפור פני הקיבוץ.
ארץ טרופית יפה: מברזיל לקיבוץ וחזרה
אופיו הדמוגרפי של הקיבוץ הוא ברזילאי באופן מובהק. כל ארבע שנים, בזמן גביע העולם בכדורגל (המונדיאל), מגיעים אליו כדי לסקר את משחקי הנבחרת הברזילאית ואת התכונה לקראתם בקיבוץ. הברזילאיות של הקיבוץ ניכרת לאורך השנים באופן מובהק ובלתי ניתן להסתרה, והברזילאים, כמובן, לא בדיוק מנסים להסתיר קשר זה.
הקיבוץ היה, לאורך השנים, שחקן מרכזי במפעל השליחים לפעילות ציונית בברזיל, והעלה ארצה גרעינים רבים. ב-1964 מוקם המועדון לחבר, בעזרת מימון ראשון שמתקבל מברזיל, ומספר שנים מאוחר יותר, במאי 1967, מוקם בית התרבות על שם אוסוולדו ארניה, שהיה נשיא מועצת האומות המאוחדות בעת ההצבעה על תכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947. זה אחד מתוך מבנים רבים שתכנן האדריכל חבר ברור חיל, ויטוריו קורינלדי. פטישו של ארניה נמצא עד היום בארכיון הקיבוץ בברור חיל. מרכז החינוך שבבית התרבות נועד לחינוך להתיישבות העובדת בישראל - מעין מרכז תיירותי המלמד על החקלאות בארץ, הרעיון הקיבוצי ועוד, עבור השתלמויות ליהודים ולא-יהודים מכל העולם.
ב-2008, שנת השישים לקיבוץ, שולח נשיא ברזיל, לולה דה סילבה, את ברכתו, ובה הוא כותב: "בכל מקום ברור חיל ידועה כקיבוצם של הברזילאים. במובן זה הוא גם הקיבוץ שלי… נזכרתי במאבקנו המשותף עם תנועת דרור לבניית מפלגת העובדים בברזיל ,בשם האידיאלים של הצדק החברתי, החירות והדמוקרטיה. שניהם, כל אחד בדרכו הוא, הונעו על ידי התפרצות אנרגיה הדוגלת בחופש ובהומאניות… אני מאחל מקרב לב, שאתם בישראל ואנו בברזיל נמשיך לטפח את אותם החלומות והאידיאלים,בחיפוש אחר עולם צודק וסולידארי יותר".
בסוף שנות השבעים, עם חגיגות השלושים לקיבוץ, מקימים מרסיו בלבן, אברהם גולדשטיין וראובן שנער, חברי הקיבוץ, את "שלישיית ברור חיל" שמתמחה, כמובן, במוזיקה ברזילאית. בחגיגות השלושים שרים השלושה לראשונה, את מה שהופך לשיר המזוהה כל כך עם ברור חיל: ""חלקת אלוהים שלי קטנה. ביתי שלי, ברור חיל". הם מוציאים תקליט אחד, ושיר מתוכו, "ניבה", מגיע למצעד הפזמונים של רשת ג', לאחר שכל חברי הקיבוץ שלחו מכתבים למערכת התחנה.שלישיית ברור חיל - ניבה - למצוא זכויות
בשנים אלו הסמבה שוטפת את התרבות והמוזיקה הישראליות, וברור חיל, כייצוג התרבותי הברזילאי המובהק ביותר, הופך לפתע להיות מוקד תרבות ברזילאית. התכנית "ארץ טרופית יפה", המכילה שירים ברזילאים בתרגום עברי של אהוד מנור, מצליחה מאוד ברדיו, הודות ללהקה שהורכבה ממתי כספי, יהודית רביץ, קורין אלאל, יוריק בן דוד, צילה דגן וצמד הפרברים.להקת הסמבה של הקיבוץ יוצאת למסע הופעות ארצי וטלוויזיוני ומלווה את כספי והפרברים במספר הופעות, והשיא ב-1978, כשכספי, ממובילי הגל הברזילאי בארץ, מפיק מופע בשם "ארץ טרופית יפה", המצולם על הדשא הגדול שמול חדר האוכל של הקיבוץ. במופע, פרט לזמרים, משתתפים גם נגנים ורקדנים בני הקיבוץ - וההתרגשות בקיבוץ רבה: התרבות הברזילאית יוצאת מגבולות הקיבוץ והופכת לחלק מהתרבות הישראלית.
ההצלחה התרבותית מביאה איתה גם את הברנז'ה ללב הקיבוץ. על הדשא של סלבה ברזילאי, פרשן הכדורגל הידוע והאמוציונאלי שגר בקיבוץ באותן שנים, יושבים בכל שישי אריק איינשטיין, שלום חנוך ועוד רבים וטובים, אוכלים שורסקו, שותים קפיריניה - ושמים את ברור חיל על המפה: ב-1983 יוצא אלבומו של אריק איינשטיין, "שביר", כשעל עטיפת האלבום הוא מופיע לבוש בלא אחרת מהחולצה של קיבוץ ברור חיל.
שבעה באוקטובר
ערב 7 באוקטובר התכנסו חברי הקיבוץ לארוחת ערב קהילתית בשכונת "נחל עוז". אופיר ליבשטיין, ראש המועצה האיזורית, היה בעיצומו של מסע בחירות ובא לבקר בקיבוץ. בבוקר, עם הישמע האזעקות הראשונות הוקפצה כיתת הכוננות הישובית, אך הייתה חסרת יכולת הגנה: מספר חודשים לפני כן, בהחלטת ממשלה, בוטלו כיתות הכוננות של הישובים שאינם צמודים לגדר, ובכל הקיבוץ היה רק נשק ארוך אחד - של הרבש"צ. חברי הקיבוץ הסתגרו בבתיהם, ומי שיכל להגן על הישוב יצא עם כל מה שיש ביד - מבקבוקי תבערה שהוכנו מבקבוקי בירה ריקים ודלק, דרך מצ'טות וכלה באקדח ברטה ישן שהיה בבעלות אחד מוותיקי הקיבוץ ונמסר לחברי כיתת הכוננות. חברי הקיבוץ, בשיתוף כוחות ימ"מ, הרחיקו את המחבלים מגבולות הקיבוץ בלי שנכנסו אליהם, וחיסלו אותם בצומת חלץ הסמוכה לקיבוץ.
לאחר הגעתם של כוחות הביטחון, רבים מתושבי הקיבוץ התפנו למלון בחיפה.אחרים, בעיקר ותיקים, נותרו בקיבוץ, כשהקהילה מטפלת בהם ולא עוזבת אותם לרגע. עוד בנובמבר התחילה מערכת החינוך הקיבוצית לפעול, ורבים מהתושבים החלו לחזור לברור חיל. אחרי מסע ארוך כל כך לאורך ההיסטוריה, הקיבוץ הברזילאי ביותר בעולם, שכל כך ייחודי בנוף הישראלי בכלל ובנוף התנועה הקיבוצית בפרט, ממשיך במסע.
Kommentare