סיפורו של קיבוץ הגושרים – סיפור שורשיו הטורקיים

דפנה גרינשפן
27 במאי
זמן קריאה 7 דקות

הגושרים הוא הקיבוץ הגדול ביותר בגליל העליון, ממוקם בלב אטרקציות של בילוי בטבע ומוקד מרכזי לתיירות פנים בצפון הארץ. מזה שנים פוקדים ישראלים רבים את בית המלון של הקיבוץ ושַׁיִט בנחל החצבאני עם קאיאקי הגושרים הפך כבר מזמן לאתר חובה למטייל הישראלי.

רבים לא מכירים את העובדה שגרעין של יוצאי טורקיה הקים את הקיבוץ ובמשך שנים רבות שפת הלדינו והקולינריה הטורקית היו מבין סימני ההיכר שלו. זוהר ליפקין, חברת הגושרים וסגנית ראש המועצה האזורית הגליל העליון, סיפרה על השורשים הטורקיים של הקיבוץ: "הגושרים היה קיבוץ גלויות שהגיעו אליו גרעינים ממדינות רבות, מטורקיה, מהונגריה, מגרמניה ומפולין. זה לא היה קיבוץ טורקי אבל למייסדים הראשונים מהגרעין הטורקי הייתה בו דומיננטיות והשפעה עד תחילת שנות השמונים, התקופה שלפני ההפרטה והמעבר ללינה המשותפת. עד אז גדלנו ילדי הקיבוץ על האוכל הטורקי ובעיקר על החום הטורקי. המבשלות בחדר האוכל היו כולן טורקיות בימיו הראשונים של הקיבוץ. המטפלות הטורקיות בבתי הילדים דיברו בלדינו ואנחנו הילדים נחשפנו לשפה הזאת. למאכלים שאכלנו היו שמות בלדינו. קראנו למשל לביצים החומות בשבת 'הואיבוס חמינדוס' ולעלי הגפן הממולאים 'יפראקס...'"

**מטפלות מהגרעין הטורקי עם פעוטות בחג השבועות, שנות החמישים של המאה העשרים[1]**

אז איך הכל התחיל? חבר הגרעין הטורקי של הגושרים, יצחק לוי, סיפר איך נוצר המפגש הראשוני בין היישוב היהודי לקהילת יהודי טורקיה: "תנועת 'החלוץ' בטורקיה התארגנה בשנות מלחמת העולם השנייה. בתקופה זו באו שליחים מן הארץ לאיסטנבול למטרות אחרות ולאו דווקא למטרות ארגון עלייה. זו הייתה תקופה שבה חיפש היישוב קשר עם יהדות אירופה שהייתה כבושה בידי הנאצים וטורקיה הייתה הארץ הניטרלית היחידה באזור... תוך כדי הם 'גילו' שיש נוער יהודי בטורקיה המתעניין בארץ ישראל ובעלייה ואז הם ניגשו לארגן את הנוער הזה ולהכשיר אותו לעלייה..."[2]

מדוע ביקשו צעירי טורקיה היהודים לעלות לארץ? באמצע שנות הארבעים של המאה העשרים סבלו יהודי טורקיה מרדיפות ועל רקע זה הקימו צעירי הקהילה את תנועת "נאמני ציון" שפעלה לקידום עלייה לארץ והתיישבות בקיבוצים. הם עלו לארץ במגוון דרכים, חלקם היו מעפילים וחלקם חצו יבשתית את הגבול מסוריה ומלבנון בסיוע מבריחים. דרכי עלייה אלה היו כרוכות בסכנת חיים ולעיתים הם נאלצו לעזוב בחשאי את בתיהם מבלי להיפרד מהוריהם ומבני משפחותיהם. ברי המזל מביניהם שזכו בסרטיפיקטים מהמנדט הבריטי ויכלו להגיע חוקית לארץ היטלטלו בדרכים במסע ארוך ומפרך ברכבות דרך חלב, דמשק וביירות עד שהגיעו לראש הנקרה ומשם לחיפה.

מוסדות היישוב נערכו מבעוד מועד לקליטתם של העולים החדשים מטורקיה ופיזרו אותם בקבוצות קטנות בכמה יישובים ברחבי הארץ. ב-1945 התקבצו כל הקבוצות "הטורקיות" בקיבוץ חולדה ומשם עברו יחד לפרדס חנה כדי לעבור הכשרה של הקיבוץ המאוחד.

**עולות מטורקיה במשק הפועלות בעפולה לפני המעבר לפרדס חנה, 1944[4]**

לאחר האיחוד בפרדס חנה מנה הגרעין הטורקי למעלה ממאה חברים וחברות. תקופת ההכשרה ארכה כשנתיים וחצי ובמהלכה הם ניהלו אורח חיים קיבוצי, הקימו משק קטן לצריכה עצמית ויצאו לעבודות חוץ. בעת שהייתם בפרדס חנה הם החליטו לקרוא לקיבוצם העתידי הגושרים, שם שביטא את חזונם לשמש גשר ליהודי טורקיה שיעלו בעקבותיהם לארץ ישראל.[5]

**הגרעין הטורקי המאוחד בפרדס חנה, 1945[6]**

עם תום תקופת ההכשרה בסוכות 1948 הם עלו ליישוב הקבע בגליל העליון. להבדיל ממייסדים של קיבוצים אחרים באזור, הם לא נאלצו להתגורר באוהלים. עמדו לרשותם מבני קבע נטושים שהשאירו אחריהם אנשי גרעין נחלים של הפועל המזרחי שניסו להתיישב באזור כמה שנים קודם לכן. הם מיקמו גם את דיר הצאן בבית אבן נטוש שהיה חלק מחורבות ארמון החורף של האמיר פעור, ראש השבט הבדואי ששלט באזור ומכר בתחילת המאה העשרים את אדמותיו לקק"ל.

**חורבות ארמונו הנטוש של האמיר פעור ששימשו לדיר הצאן ובהמשך לבית ההארחה של הקיבוץ[7]**

"התקופה הטורקית" בקיבוץ הגושרים בימיו הראשונים התאפיינה במחסור ובצמצום. בחדר האוכל הוגשו מנות מצומצמות שכללו חצי ביצה, קוביית מרגרינה וריבה מדוללת במים. לעומת זאת, הילדים זכו לקבל ארוחות מלאות עם תפריט מגוון. אחד המתכונים האהובים על הילדים באותה תקופה היה פשטידת סולת משאריות דייסה שעליה מזגו פודינג שוקולד או ג'לי אדום.[8] נראה שלא היה זה כלל מתכון טורקי אלא אלתור מקומי...

חברת הגרעין הטורקי מלכה חבלין הייתה המבשלת הראשונה של בית ההארחה בקיבוץ שהוקם ב-1952 וכונה "בית מרגוע". לימים יהפוך בית ההארחה למלון ויקבל את השם "הגושרים מלון בטבע". מלכה נהגה לשלב בתפריטיה מתכונים טורקיים שעליהם אמר חברה לגרעין אליהו ק. שהיו "טעם החיים מבחינה גסטרונומית."[9] מבין מאכליה המפורסמים היו המנות טראוודיקוס – בורקיטס מתוקים של דלעת ואגוזים ומרנג'נה – בורקיטס גבינה וחצילים.

פתגמים בלדינו הקשורים לאוכל

Ayde pishkado I limon היידה (יאללה) דג ולימון – נאמר כשרוצים לשנות נושא עצוב

Para nada un kaldo de avas במקום לא כלום גם צלחת רוטב של שעועית טובה – נאמר לבררן

Esta aroz areyeva muncha aguna האורז הזה יספוג עוד הרבה מים – נאמר כשיש סחבת[10]

מלכה המבשלת התמחתה גם באלתור תפריטים מפנקים בימי מחסור. סיפרה על כך חברת הגרעין הטורקי רבקה ז.: "אני זוכרת שבנחלים היו לנו זמנים קשים. לא היה תקציב ולא הגיעו פרודוקטים. יום אחד גילתה מלכה חלקת תירס ירוק בשטח. קראה לי, לקחה שק, נתנה לי שק ביד, ויצאנו ואספנו שני שקים כבדים של תירס. בישלנו את התירס. מאי פה ומאי שם אספה פירות, עשתה פודינג ויחד סחבנו אותו לנחל שיתקרר ובערב הייתה ארוחה לחברים..."[11] באותה תקופה זכו רק היולדות בקיבוץ לקבל ביצה אחת ביום לארוחת הבוקר. בקיבוץ מספרים על מלכה שנהגה מדי פעם לאסוף מראש את מנת הביצים המיועדת להן והייתה מכינה מהן עוגה ומגישה אותה ליולדות כשהיו מגיעות לבית הילדים. מחווה זאת של מלכה הייתה עבורן חגיגה של ממש.

**המבשלת מלכה חבלין בבגרותה במטבח בית המרגוע הגושרים[12]**

המתכון המפורסם של מלכה לבצק שמרים

(הכמויות שמצאו בפתק בכתב ידה היו בכמויות פי 15)

קילו קמח

50 גרם שמרים

חצי כוס סוכר

שתי ביצים

2.5 כוסות חלב

200 גרם מרגרינה

וניל

גרידת לימון

חצי כפית מלח

ללוש לפחות עשר דקות

להתפיח ולהכין עוגות שמרים ממולאות בתערובת של סוכר, קקאו וקינמון

המורשת העממית הטורקית בקיבוץ באה לידי ביטוי גם במקהלה הראשונה שבה היו חברים אנשי הגרעין הטורקי. המקהלה שרה בימי חג ומועד בעברית ובלדינו לצד שירי עם של עדות אחרות בקיבוץ. אירוע שזכור במיוחד בקרב ותיקי הגושרים הוא חגיגות ה-25 להקמת הקיבוץ. במופע גדול ומושקע המחיזו החברות מהגרעין הטורקי חתונה ספרדית על בסיס מנגינות ושירים בלדינו ששחזרו.

**מופע "חתונה ספרדית" בחגיגות שנת ה-25 להקמת הגושרים[13]**

שירת החברות בלדינו:

עד כאן סיפרנו על ימיו "הטורקיים" הראשונים של הגושרים. נקפוץ בזמן כמה עשרות שנים קדימה ונספר על מיזם התנדבותי קולינרי של הגושרים בימי חרבות ברזל למען חיילי צה"ל. איך קשור מיזם זה לסיפורנו עד כה? מסתבר שצאצא של הגרעין הטורקי, חבר הקיבוץ חיים חבלין, בנה של מלכה המבשלת המיתולוגית, הוא זה שהגה, יזם והוביל את המיזם. כמו אימו וחברותיה לגרעין הטורקי, מצא גם חיים דרך לסייע לזולת ולהביע חום אנושי בשעת מצוקה באמצעות הקולינריה. חיים הסביר כיצד נולד המיזם: "כמה ימים לאחר השבעה באוקטובר נכנסתי למרה שחורה והייתי בדיכאון של ממש. הכרתי חלק מהנרצחים. אחרי יומיים של שקיעה בעצב משתק תפסתי את עצמי והבנתי שעומדות לפניי שתי אפשרויות, לטפל בדיכאון בסיוע פסיכיאטר וטיפול תרופתי או לרפא את עצמי בעשייה. בחרתי באפשרות השנייה. הקיבוץ עדיין לא פונה רשמית אך חברים רבים החלו להתפנות עצמאית. בשלב זה קיבלתי החלטה עקרונית נוספת שלא אתפנה, לא אהיה פליט במדינה שלנו."

חיים סיפר שלאחר מתקפת השבעה באוקטובר, החל הקיבוץ להתמלא בחיילים, בטנקים ובכלי רכב צבאיים: "קיבלנו פידבקים מהשטח שהחיילים שהתמקמו בקיבוץ אוכלים כבר כמה ימים ברצף מנות קרב. אז החלטתי לעשות מעשה. ב-11 באוקטובר התקשרתי למסעדות באזור שנאלצו להיסגר וביקשתי שיִפְרְקוּ בקיבוץ את עודפי המזון שלהן. יחד עם בני משפחתי ועם מתנדבים שגייסתי ריכזנו את המזון במקררים של "קייטרינג סמי" שבימי שגרה מכין בקיבוץ אוכל לגני הילדים ולמסיימי מסלולי הקאיאקים. התחלנו להכין לחיילים סנדויצ'ים על בסיס חומרי הגלם שקיבלנו. החיילים ששמעו מהר מאוד על המיזם היו מגיעים ל"קייטרינג סמי" ולוקחים משם את הסנדויצ'ים בארגזים. עברנו מהר מאוד להכין שניצלים ואורז אבל אז הבנו שצריך להכין אוכל כזה במטבח מוסדי. פניתי ליו"ר המלון בקיבוץ איתן רחימי וביקשתי את אישורו להשתמש במטבח המלון שהיה ריק מאורחים. איתן הסכים בתנאי ששף המלון יפתח צפריר ינהל את הבישול."

**שף "הגושרים מלון בטבע" יפתח צפריר מבשל לחיילי צה"ל במיזם ההתנדבות בקיבוץ, מלחמת חרבות ברזל, 2023**

חיים סיפר שככל שחלף הזמן, הצטרפו גופים נוספים למיזם ותרמו לקידומו בתרומות כספים ובמוצרים. מפעל "עוף הגליל" שהמשיך לעבוד בתקופת המלחמה סיפק להם פעם בשבוע טונה וחצי של עוף טרי, דבר שאִפְשֵׁר להכין 2,000 מנות של ארוחות צוהריים מדי יום. מפעל הקרטונים של שדה נחמיה סיפק ארגזים כדי לארוז בהם את מנות המזון שהוכנו. כך הפך מיזם ההתנדבות למפעל מזון של ממש שפעל בקו ייצור סדיר מדי יום משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הצוהריים.

**ארוחות צוהריים ארוזות בחמגשיות עם מסרי עידוד לחיילים, מיזם ההתנדבות הקולינרי בקיבוץ הגושרים, חרבות ברזל, 2023**

לצורך ניהול המיזם, פתח חיים חבלין בביתו חמ"ל ובו קיבלו מתנדבות מדי יום את ההזמנות מהצבא והעבירו אותן לשף המלון כדי שייערך לכמויות הדרושות.

**חברות "חמ"ל על הזמן" נועם וייצמן, גילי חבלין, גילי ברוך, ניר חבלין, חרבות ברזל, 2023**

חיים העלה על נס את רוח ההתנדבות ששרתה סביב המיזם שהתנהל ללא שיבושים, תוך כדי מטחים וירי לעבר הגושרים ואזעקות שליוו אותם. בעידוד סגנית ראש המועצה זוהר ליפקין ובסיועה נרתמו למיזם מתנדבים רבים מיישובי הסביבה שהוגדרו יישובי קו שני ולכן לא התפנו – גונן, להבות הבשן, נאות מרדכי וכפר בלום. הצטרפו למיזם גם מתנדבים מקריית שמונה. בכל יום התייצבו לעבודה 20-15 מתנדבים ומתנדבות בשמחה ובהתלהבות וקשרים חברתיים אמיצים נקשרו בין כולם.

המיזם הסתיים כעבור שלושה חודשים לאחר שהצבא התארגן והתחיל לבשל בעצמו לחיילים. חיים סיפר על רגע מרגש במיוחד עבורו בערב ההוקרה החגיגי שערכו בפאב הגושרים עם סגירת המיזם: "מישהי מקיבוץ גונן קמה ואמרה שהיא רוצה להודות לנו, מארגני המיזם, שנתנו לה סיבה לקום בבוקר בימים הקשים שאחרי השבעה באוקטובר. אז הבנתי שעשינו כאן משהו אמיתי, הבנתי שלתת זה טוב גם לתורם וגם לנתרם, הבנתי שעשינו משהו טוב."

עד כאן סיפרנו על קצה המזלג את סיפורו של הגושרים, קיבוץ המקיים מסורת מפוארת וחוצת דורות של נתינה ושל ערבות הדדית. נאחל לקיבוץ הגושרים שיהיה תמיד בצד הנותן ושכל החברים והחברות יזכו לשוב לביתם במהרה.

תודות לזוהר ליפקין, סגנית ראש המועצה האזורית הגליל העליון, ולמשפחת חבלין – אורה ויששכר עשת, תמר חבלין וחיים חבלין.

חומרי המקור ששימשו למאמר זה:

· חוברת "רסיסים ממסכת חיים" לזכרה של מלכה חבלין ז"ל.

· תמונות מהאלבום המשפחתי של אורה עשת לבית חבלין.

· חוברת פתגמים מלדינו שאספו שוש ויעקב נודלמן ורותי ממשפחת חבלין, באדיבות אורה עשת לבית חבלין.

· צילומים וסיפורים מתוך אתר הגושרים – סיפור מקומי, כולם פרי תחקיר, עריכה ועיבוד של חברת הקיבוץ רינה שגיא, ארכיון הגושרים.

· סיפורי מקום, 70 להגושרים תש"ח – תשע"ח, לוח שנה מ-2017, מתנת ותיקי הקיבוץ לקהילת הגושרים. באדיבות אורה עשת לבית חבלין.

· תמונות של חיים חבלין על המיזם הקולינרי ההתנדבותי.

· מתכונים מאת תמר חבלין.

כתיבה ועריכת לשון: דפנה גרינשפן, hidagn@gmail.com

[1] התמונה מאלבום התמונות המשפחתי של ילידת הגושרים אורה עשת לבית חבלין.

[2] מתוך חוברת "רסיסים ממסכת חיים" לזכרה של מלכה חבלין.

[3] עיבוד תמונה: רינה שגיא, ארכיון הגושרים, אתר הגושרים - סיפור מקומי, קישור:

https://hagoshrim.localtimeline.com/index.php?lang=he#[showWindow/event/166/image/7794

[4] מתוך אתר הגושרים – סיפור מקומי, קישור:

https://hagoshrim.localtimeline.com/index.php?lang=he#[showWindow/event/392/image/7815 ]

[5] מתוך מחקרה של רינה שגיא, ארכיון הגושרים, אתר הגושרים - סיפור מקומי, קישור:

https://hagoshrim.localtimeline.com/index.php?lang=he#[showWindow/event/166/image/16855 ]

[6] עיבוד תמונה: רינה שגיא, ארכיון הגושרים, מתוך אתר הגושרים - סיפור מקומי, קישור: https://hagoshrim.localtimeline.com/index.php?lang=he#[showWindow/event/395/image/7770

[7] עיבוד תמונה: רינה שגיא, ארכיון הגושרים, אתר הגושרים – סיפור מקומי, קישור:

https://hagoshrim.localtimeline.com/index.php?lang=he#[showWindow/event/61/image/16880 ]

[8] מתוך "סיפורי מקום 70 להגושרים תש"ח – תשע"ח, לוח שנה מ-2017, מתנת ותיקי הקיבוץ לקהילת הגושרים.

[9] מתוך חוברת "רסיסים ממסכת חיים" לזכרה של מלכה חבלין.

[10] מתוך אוסף פתגמים בלדינו שאספו שוש ויעקב נודלמן ורותי לבית חבלין.

[11] מתוך חוברת "רסיסים ממסכת חיים" לזכרה של מלכה חבלין.

[12] התמונה מאלבום התמונות המשפחתי של אורה עשת לבית חבלין.

[13] מתוך אתר הגושרים – סיפור מקומי, ארכיון הגושרים, צילום: סלק גל, עיבוד תמונה: רינה שגיא. קישור:

https://hagoshrim.localtimeline.com/index.php?lang=he#[showWindow/event/241/image/5774