בראשית
קיבוץ כיסופים עלה לקרקע בשנת 1951, ומהרגע הראשון היה "קיבוץ" במלוא מובן המילה: הוא קיבץ לתוכו עולים מ-15 מדינות ביבשות שונות, יחד עם ילידי הארץ. רבים מהגרעין המייסד של הקיבוץ היו יוצאי אמריקה הלטינית, שיחד עם ילידי הארץ עלו לנגב המערבי והקימו, בתחילת שנות החמישים, את כיסופים.
אי אפשר לספר את סיפורו של קיבוץ כיסופים מבלי להתחיל בסיפור של החלוצים הדרום-אמריקאים. הראשונים והראשונות מביניהם נמנו על תנועת "דרור - החלוץ הצעיר" מצ'ילה ומברזיל, שעלו ב-1948 וגויסו ללחימה, מיד עם הגיעם לארץ. עם שוך הקרבות, בשנת 1950, הם עברו להכשרה בקיבוץ נען, שם התאחדו עם גרעין של בוגרי "החלוץ הצעיר" מקנדה, ארצות הברית ואנגליה. זה היה איחוד מתבקש; "דרור- החלוץ הצעיר" הייתה תנועה קטנה וחסרת עתודות עליה משמעותיות בדרום אמריקה, לכן חברי התנועה חברו לקבוצות נוספות שביקשו להתיישב.
בספטמבר 1951 עלה הגרעין שהתגבש בנען לכיסופים, בגבול רצועת עזה, אל מול דיר אל בלח. לקיבוץ החדש הוקצתה חלקת קרקע נדיבה - כ-8000 דונמים. המועצה הל"ח של הקיבוץ המאוחד בשפיים אישרה את קבלת כיסופים לתנועה:
התרגשות רבה אפפה את הקבוצה עם העלייה לקרקע, כפי שאפשר ללמוד ממגילת הקיבוץ: "היום יום ראשון בשבת, א' אלול תשי"ג, בשנה הרביעית לתקומת ישראל במדינתו העצמאית, אנו יורים אבן פינה ליישובנו, ישוב חדש בישראל, על גבעה במולדת, בנגב הצפוני-מערבי… באנו לבנות את ביתנו, אנו חברי קבוצת "דרור החלוץ הצעיר", המאחדת בתוכה יוצאי חמש עשרה ארצות גולה… אשר באו להגשים בגופם ובנפשם את חזון קיבוץ הגלויות ואת חזון ישוב הארץ להפרחת שממותיה בדרך הקיבוץ המאוחד".
הגרעין הראשון קיווה להיות אבן שואבת להתיישבות, עלייה והגשמת ערכי הקיבוץ: "יהי רצון ומשקנו זה יאדיר את התיישבות הנגב המצפה עדיין לעם רב כובש ומתאחז במרחביו. יהי משקנו מעוז לקיבוץ המאוחד הנבאק מבית ומחוץ, נאמן לערכיו ולערכי הסתדרות העובדים הכללית… יהי ביתנו גדול, פתוח לרווחה לעולים מן התפוצות, חולש על ארץ רבה ומים רבים, מעוז להגנת ארצנו, נאמן לגאולת עם ואדם בישראל ובעולם".
קרוב למאה חברים וחברות היו בקיבוץ ביום היווסדו; לאחר שנה הוא כבר מנה 134 חברים. שנתו הראשונה של הקיבוץ הייתה מורכבת אך מוצלחת. לקראת חג הקיבוץ הראשון, יצאה מהדורה חגיגית של עלון הקיבוץ, "בתוכנו". בעלון זה מסכם החבר אשר:
"אנו דואגים כבר בשנה הראשונה לעיקרון של משק מגוון, הכולל בתוכו חקלאות ותעשיה גם יחד. הענף העיקרי בחקלאות הוא הפלחה; יכולנו להצליח יותר, אילו לא היו אדמותינו מתחת לאפו של האויב, כשהמסתננים קצרו מחצית מיבולנו… גן הירק עודו בשלב ניסיוני, הרפת מונה רק שלוש פרות שאינן מספיקות אפילו לצרכי הבית… חלפה שנה, ובכל השטחים אנחנו רק מתחילים. אבל בכל זאת אפשר לסכם שהנחנו את היסודות למשק קיבוצי במסכת הקיבוץ המאוחד".
אל שנתו השניה של הקיבוץ, החברים הגיעו במצב טוב: תמו המגורים באוהלים וכל החברים עברו לחדרים בבניינים. או אז הגיע המשבר שאיים לקרוע את הקיבוץ, והפך למוקד העניין של חיי הקיבוץ הצעיר. בנובמבר 1952 נערכו משפטי פראג, במהלכם הואשמו התנועה הציונית ומוסדותיה בריגול בארצות הסוציאליסטיות. מרדכי אורן, חבר קיבוץ מזרע, נידון לחמש עשרה שנות מאסר. סערה קמה בתוך מפ"ם: רוב החברים מחו על תוצאות משפטי פראג, אך אופוזיציה בהנהגת משה סנה הזדהתה עם ברית המועצות ותבעה תמיכה מוחלטת בקו המדיני, במה שנתפס עבור רוב חברי המפלגה כצעד שיהווה התנתקות מהציונות.
האירוע ההיסטורי טלטל את התנועה הקיבוצית כולה ולא פסח גם על כיסופים: מספר חברים מרכזיים, רובם מצ'ילה, סחפו אחריהם רבים, והיו לגוש תומכי סנה בתוך הקיבוץ, על אף התנגדות הקיבוץ המאוחד. הפיצול בתוך הקיבוץ אף הוביל לשביתה של חלק מהחברים, והקיבוץ פעל כשתי קבוצות מנוגדות. לאחר דין ודברים ארוך וקשה, הוחלט באסיפת החברים להדיח את קבוצת תומכי סנה. ב-14 ביולי 1953, עולים 22 חברי כיסופים על שתי מכוניות משא, ועוברים לקיבוץ יד חנה.
צמיחה בצל האיום הביטחוני
מיקומו של הקיבוץ על הגבול (שבתחילה נקרא, גם בפי החברים, "גבול כפוי") עם רצועת עזה מלווה את אותו לאורך השנים. במבצע קדש ספג כיסופים הפגזות ארטילריות כבדות, שלמרבה המזל לא גבו מחיר בנפש. ב-1957 ספג הקיבוץ אבידה ראשונה, כאשר הנער אליעזר הימלפרב נהרג לאחר שעלה על מוקש בשדות המשק.
ב-1966 מונה הקיבוץ 266 חברים וחברות. בברכתו חג הקיבוץ ה-15 כותב ד"ר יהודה פז: "בעלי כיסופים רבים היינו - אנשי כיסופים. ביום חגנו, עוד נכספים אנו, מבקשים, מקווים מתכננים, חולמים ומאמינים - כיסופים רבים לנו לגדול במספרנו… נכספים אנו לטיול לעת ערב של זוג מעבר לגדר בימי שלום ובארץ שלמה. נכספים אנו לתקומת חברת צדק ויושר, של אמונה באדם ואהבת האדם. זכינו לבנות את ביתנו כאן, בחבל ארץ זה, ולראותו משגשג. זכינו לימי החמסין ולצל העץ שידינו נטעוהו. זכינו לשקיעת השמש הנפלאה בים הקרוב לנו, באותה מידה שהוא רחוק עדיין. בנינו כשתילי זית בסיס לשולחננו. מעל לכל זכינו, שלא איבדנו את היכולת להיות בעלי כיסופים הדורשים מעש, המותנים באמונה. פרי עמלנו האמיתי - יכולתנו להמשיך בכוח האהבה והיחד, לצעוד לקראת הגשמת כל מאוויינו".
עם פרוץ מלחמת ששת הימים ב-1967 בקיבוץ שוב הורגשה הסכנה בשל הקרבה לרצועת עזה. שני חברים, מנחם הר פז ורפי בן שטרית, נהרגו לאחר שעלו על מוקש.
לצד זאת, האופוריה לאחר הניצחון במלחמה לא פסחה על כיסופים. התרחבות הארץ הרחיקה אותם לפתע מהגבול הדרומי שנמתח עד תעלת סואץ. בשנים שלאחר המלחמה מטיילים החברים והחברות בכל רחבי הארץ שהגדילה את שטחה, ובמיוחד נודעת התרגשות בטיול, שאורכו מספר ימים, לסיני.
חברי וחברות הקיבוץ השתאו לנוכח הנופים שנגלו לנגד עיניהם, ומהארץ החדשה שלפתע נגלתה למולם.
כשבשנות השישים המאוחרות מוקמת הטלוויזיה הישראלית, גם כיסופים לוקח חלק בחגיגה, ומנהיג מדיניות ברורה לגבי הרגלי הצפייה בטלוויזיה בהתאם לעקרונות החיים בקיבוץ.
לאורך השנים ממשיך הקיבוץ לקלוט גרעינים. גרעיני איל א'-ג', קמה, אלומה (ובו בני המחזור הראשון של כיסופים), אורן ומיטל נקלטים; גרעין נוסף של ארגנטינאים מגיע לקיבוץ - גשר א', בני "דרור" ארגנטינה.
כמו את כל מדינת ישראל, מלחמת יום כיפור תופסת את הקיבוץ בהפתעה. "בתוכנו", יומן כיסופים, עובר למהדורה יומית עם עדכונים על המצב וד"שים מהחיילים בשטח.
במלחמה מאבד הקיבוץ בן ראשון. עומר גרינשטיין נפל בחזית התעלה. יורם אילון נעדר אף הוא - ובדיעבד נודע כי נפל ביומה השני של המלחמה, בקרבות בחזית הסורית ברמת הגולן. הגיוס הנרחב של חברי הקיבוץ למלחמה מקשה על ניהול רציף של המשק. רק לאחר חודשיים וחצי רוב חברי הקיבוץ שבו הביתה משירות המילואים והשגרה שבה; "בתוכנו", שבועון כיסופים, שעבר בתחילת המלחמה למתכונת יומית - חוזר להיות שבועון.
המשק המשיך להתפתח לאורך השנים: רפתות, מכון חליבה ולולים מוקמים; שדות סלק סוכר, תפוחי אדמה, כותנה ואבוקדו ננטעים; בשנות השמונים אף ננטע מטע מנגו. הקיבוץ מקים את מפעל מ.ל.מ - מפעל למסגרות משקפיים, שמצמיח גם הוא תעסוקה והכנסה לקיבוץ.
שינוי ומשבר
בשנת 1980 מתגלה בקיבוץ רצפת פסיפס עתיק, שהייתה חלק מכנסיה ביזנטית שלמה. במהלך החפירות, בהן השתתפו מתנדבים בני הקיבוץ, התגלו שרידי כנסיה ובית יוצר, כשעל רצפת הפסיפס שנמצאה מתוארים סצנות של ציד, כמו גם בעלי חיים שלווים ודוממים.
שנות ה-80 וה-90 היו בסימן שינויים בקיבוץ כיסופים, כפי שקרה בכלל התנועה הקיבוצית ועל רקע משבר הקיבוצים, עם העלייה בכמות הבנים העוזבים את המשק. בשנים 1993-1991, המערכת הכלכלית של הקיבוץ חווה קשיים משמעותיים, כשיחד איתה המרקם החברתי חווה טלטלה: כ-30 אחוזים מחברי הקיבוץ עוזבים, רבים מהם משכבת הביניים של הקיבוץ דאז.
יהודה פז תיאר בדבריו: "המצב החמיר עד כדי הצגת סימן שאלה - גם בבית וגם בתנועה - לגבי המשך עתם קיום הקיבוץ, אבל אל מול אווירה של פסימיזם ומציאות של משבר כלכלי חברתי, קמה קבוצת חברים שהחליטה לפעול להצלתו, והצליחה לגייס את הנותרים למשימה". על מנת להתמודד עם הקשיים הוקמה מועצת מנהלים בראשות מומחה חיצוני, והונהג משטר צנע וניסיון לקדם את מצבו הכלכלי והחברתי של הקיבוץ. הניסיון לשמור על הקיבוץ גרר עמו מהלכים של הפרטה, תוך שמירה על מסגרת החיים הקיבוצית."
הקיבוץ של קרמבו
הקיבוץ, שהיה על סף קריסה, הצליח להשתקם מהמשבר. כיסופים, בשורה של מהלכים כלכליים וחברתיים, ובאמצעות נקיטת צעדים אמיצים וקשים הצליח לעצור את מגמת הדעיכה הדמוגרפית, ייצב את הכלכלה והביא להיפוך המגמה לכיוון חיובי וצומח.
לקראת סוף שנות התשעים, התרבות הישראלית כולה מגיעה למדשאה של קיבוץ כיסופים, עם יציאתו של הסרט "מבצע סבתא". הסרט, אותו יצר דרור שאול בהשראת סיפור חייו ומשפחתו בכן כיסופים - מספר את סיפורם של שלושת היתומים, יוצאי הקיבוץ הדמיוני "עסיסים": עידן, בני ואלון - הידוע בכינויו "קרמבו". סבתם של השלושה, חיה, נפטרת (מה שמוביל למשפט הידוע "סבתא חיה מתה") והם מבקשים לקבור אותה בקיבוץ, שמסרב לטפל בענייני הלוויה. לוויית הסבתא המתקיימת בקיבוץ והתנערותו של הקיבוץ ממימון הלוויה, הובלת הגופה ברכב פרטי (במהלכה מבוצעת עצירה לקניית מקרר) וארון הקבורה אשר מתפרק במהלך טקס הקבורה - מבוססים על סיפורים אמיתיים מחייו של הבמאי בכיסופים, כולל סיפור הלוויה עצמו. בשנת 2006 יוצר שאול את הסרט "אדמה משוגעת", העוסק במערכת היחסים בין האינדיבידואל לבין מערכת הערכים הקשיחה של הקיבוץ. זוהי לא יצירתו האחרונה של שאול העוסקת בקיבוץ והוא חוזר אליו, לאחר מאורעות 7 באוקטובר, בנסיבות טראגיות במיוחד.
7 באוקטובר
המאורעות הטרגיים של 7 באוקטובר לא פסחו גם על קיבוץ כיסופים. בשעה 06:38 בבוקר פורצים ראשוני המחבלים לקיבוץ, בסמוך למוצב כיסופים, ומתנהל קרב בינם לבין חברי כיתת הכוננות. לוחמי גולני שיצאו ממוצב כיסופים נכנסים לקיבוץ ונלחמים במשך שעות. פלוגת צנחנים מגיעה אחריהם והורגת עשרות מחבלים. שלושה מתושבי הקיבוץ הצטרפו לקרבות: רוני ספדג' הרבש"ץ, סגנו שי אשר, וסער מרגוליס, הרבש"צ לשעבר, שנפל בקרב. הטבח בקיבוץ הותיר עשרות תושבים מבוהלים בביתם, מתחבאים בממ"דים. אחד מהם הוא תום גודו, שנרצח בממ"ד ביתו בבוקר 8 באוקטובר, כחצי יממה לאחר שחיילים כבר הגיעו לביתו, נכנסו ודיברו איתו ועם בת זוגו, לימור. על קברו של תום נשבע אביו, יעקב גודו, לשנות את פניה של מדינת ישראל. ב-7 באוקטובר בקיבוץ נהרגו 17 בני אדם: 11 מתושבי כיסופים, ועוד שישה עובדים תאילנדים. אחד מחברי הקיבוץ, שלמה מנצור, יליד עיראק שניצל מהפרהוד ב-1941, נחטף לעזה כשהוא בן 85.
יומיים לאחר הטבח, נכנס רפתן הקיבוץ, ראובן הייניק, בחזרה לקיבוץ על מנת לטפל בפרות שלא נחלבו כמה ימים - ושם נרצח על ידי חוליית מחבלים שארבה ברפת. בקרב עקוב מדם הצליחו כוחות צה"ל לטהר את המקום ומכון החליבה נהרס כליל בקרב. מספר חודשים לאחר מכן, הרפת בקיבוץ הוקמה מחדש, יחד עם מכון חליבה. גברי ברגיל, יו"ר הקיבוץ, אמר: "אנו מעבירים מכאן מסר ברור לרחוק ולקרוב. כיסופים הייתה וכיסופים תהיה קיבוץ גדול, חזק, פורח ומלא חיים. אם החקלאות היא נשמת אפו של הרעיון הקיבוצי, הרי הרפת היא הלב הפועם של הקיבוץ. ביום הנורא ההוא בו איבדנו את ראובן הייניק ז"ל והרפת נהרסה, נדרנו נדר, הרפת תקום מחדש והיא תהיה הרפת הגדולה והטובה במשק החלב בארץ. אנו חייבים זאת לראובן אמרנו לעצמנו, אנו חייבים זאת לעצמנו." דרור שאול, במאי "מבצע סבתא", יצר את הסרט "רפת ראובן", שמספר את סיפורו של הייניק.
מאז 7 באוקטובר, תושבי כיסופים המפונים נעו בכל הארץ, והתגוררו במלונות ובקיבוץ נחשונים, שקלט אותם. ביוני 2024 קיבלו ראשוני המפונים את המפתחות לבתים הזמניים שהוכנו עבורם בישוב עומר, אליו עבר הקיבוץ באופן זמני, עד שישוקם וחבריו יוכלו לחזור לבתיהם. סיפורו של כיסופים, ראשון הקיבוצים מאמריקה הלטינית בקיבוץ המאוחד, בית פורח של חקלאות, חיים משותפים והגשמה בלב הנגב המערבי, ימשיך להיכתב.
Comentarios