הקמת הקבוצה ותנועת "גורדוניה"
הקבוצה המייסדת של ניר עם נמנית על תנועת "גורדוניה" - ולא ניתן לספר את תולדותיו של קיבוץ ניר עם בלי להתחבר אל שורשיה של תנועה זו.
גורדוניה התגבשה כתנועת נוער עממית – חלוצית – סוציאליסטית, שראתה את עצמה כממשיכת דרכה של מפלגת הפועל הצעיר ושאבה את השראתה ושמה מדמותו של א"ד גורדון, שעל פי משנתו קיים קשר בין חיי האדם ועבודתו ובין חיי האומה ואדמתה. גורדוניה דגלה ביישוב ארץ ישראל תוך הדגשת ערך העבודה העצמית וחינוך האדם להגשמה וציונות. החניכים למדו את השפה העברית ובוגריה התארגנו לקראת עלייה לארץ ישראל, השתלבות בקבוצות הקיימות בארץ והקמת קבוצות חדשות.
בוועידת גורדוניה הראשונה בדנציג, בשנת 1928, נתקבלו העקרונות הבאים: בניין ארץ ישראל כמולדת לעם, יצירת עם עובד בארץ ישראל, עבודה עצמית ותרבות עברית; ובנוסף הקביעה כי "הנוסח המקובל של מלחמת מעמדות, כדרך כוללת להגשמת הסוציאליזם, אין בכוחו להקיף את הגיוון העשיר בדרכי הגשמת הסוציאליזם" - ובכך נבדלה התנועה מן הדבקות במרקסיזם, שאפיינה את השומר הצעיר.
שלושה עשר עקרונות חרטה גורדוניה על דגלה: הווה מתקרב לטבע וקשור בו; "הווה מכניס לחייך וסביבתך הרמוניה ופשטות של איש-העבודה"; "הווה מסתכל בפני המציאות כדי להבינה בלא כסוי-פנים"; "הווה שומר על עצמאותך אך מקשיב לדעות אחרים"; "הווה מגשים את העברית למעשה יום-יום"; "הווה נאמן ומסור לתנועת גורדוניה, אחראי בעד עתיד העם וגורל בניין המולדת"; "הווה איש העבודה היצירה וההגשמה"; "הווה מרגיש את עצמך סולידרי עם הסובלים והמנוצלים בחברה הנוכחית"; "הווה מתקומם נגד הרע והעוול ונלחם בעד הצדק החברתי והיושר האנושי"; "הווה מכוון את מחשבותיך ואת מעשיך בחיי יום-יום לאור התכלית המוסרית, החברתית לעם והאנושיות, באשר אין המטרה מקדשת את האמצעים".
על ערכים אלה התחנכה וגדלה "קבוצה וינאית - גדוד צעירים", זו שהפכה את שמה ל"קבוצת גורדוניה ניר חיים" - והייתה לגרעין המייסד של קיבוץ ניר עם.
העלייה לארץ והעבודה בנמל חיפה
הקבוצה עולה לארץ ונכנסת להכשרה בגבעת הקיבוצים על יד רחובות. אתגרי השעה ומאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (המרד הערבי הגדול) מנתבים את החברים והחברות לעזור בעבודה בנמל חיפה, עורק תנועה חיוני ליישוב היהודי בארץ.
חברי וחברות הקבוצה נטעו אוהלם בקרית ביאליק, ופיתחו, במקביל לעבודה בנמל, משק המבוסס על גידול ירקות. חברי הקבוצה קיוו בכל ליבם שעם סיום הצורך בהם בנמל הם יוכלו להתיישב בגליל, שקסם להם.
חברי הקבוצה עבדו בנמל בעבודות סבלות קשות ומפרכות, יחד עם ה"סלוניקאים" - יהודי סלוניקי, שבעיר מוצאם היו עמודי התווך של הנמל מדורי דורות. כך היה גם כשעלו ארצה. הבחורים למדו להעמיס על שכמם משאות כבדים, להורידם לבטן האוניות ולהעלות אותם כשצריך. עבודת הפרך, בין היתר סחיבת שקי אשלג, לוחות בניה, שקי מלט ופחם, הייתה מתישה - אך היו חלק מהיעד של הישוב העברי המתחדש: כיבוש העבודה.
עם פרוץ מלחמת העולם השניה התנדבו חברים רבים לפלמ"ח, לנוטרות ולצבא הבריטי. שניים מחברי ניר חיים היו בין 32 הצנחנים שצנחו מעבר לקווי האויב באירופה.
העלייה לקרקע - אדמות בית חאנון
רוב חברי הקבוצה, כאמור, חלמו על התיישבות בגליל; אך עם זאת, קיבלו עליהם את המשימה שייעדו להם המוסדות הלאומיים: יישוב הנגב השומם וריק כמעט מהתיישבות יהודית.
על רקע מה שקורה באירופה באותה העת, מדגישים חברי הקבוצה במכתבים שכתבו מעט לפני העלייה לקרקע: "מצטרפים אנו לישובים שהלכו לפלס דרך חדשה בהרחבת גולות ארצנו. הולכים אנו להכשיר קרקע לרבבות אחינו ואחיותינו שינצלו מזוועות אירופה. אנו ממשיכים בשרשרת התנועה החלוצית וההסתדרות".
נקודת ההתיישבות שנבחרה - אדמות הכפר בית חאנון, בחלקה שנקנתה מספר שנים קודם לכן בידי הקרן הקיימת לישראל. בט"ו בשבת תש"ג (1943) מגיע חיל חלוץ, המונה 25 אנשים, ומתיישב מזרחית לכפר. בחלקה המיועדת נותרו בית ערבי ישן ובו קידוח מים עם משאבה ומנוע דיזל, ובסמוך לו פרדס מיובש. חברי הקבוצה עוקרים את הפרדס וזורעים בחלקת האדמה ירקות .
"האמנם ייבצר לגול את האבן מעל פי הבאר?"
לאחר נטיעתם של חמישים דונם ירקות, משבר: המשאבה מפסיקה לפעול. ככל הנראה, זו הייתה הסיבה שהשטח נמכר לקק"ל. החברים לא מתייאשים, מבינים שמשבר הוא פתח להזדמנות חדשה, ומחפשים פתרון יסודי לבעיית המים. מומחים המגיעים למקום מגלים כי יש סיכויים טובים למצוא מים במעבה האדמה, אך כדי לקדוח חייבים מרכיב שהיום נראה בסיסי אך אז היה יקר המציאות: חשמל.
החברים מצליחים להביא חשמל לנקודת ההתיישבות, ומתחילים לעבוד: המשאבה מופעלת בקידוח וסילון מים אדיר פורץ. זוהי נקודת מפנה אדירה בכל הנוגע להתיישבות בנגב: מקורות, שעד אז פעלה להספקת מים לכל איזור הצפון, קיבלה על עצמה משימה חדשה: הבטחת המים לכל הישובים בנגב - הקיימים ואלו שעוד יבואו. על הגבעה, שנקראה מאז "גבעת מקורות", נבנה בית המשאבות עם משאבה רבת עוצמה שתזרים במשך שנים מים, דרך צינורות באורך עשרות קילומטרים, לכל היישובים בנגב.
מקומו המרכזי של הקיבוץ בהתיישבות המחודשת בנגב בא לידי ביטוי עם החלפת שמה של הקבוצה, ב-1946, ל"ניר עם" - ”ניר של חלוצי העם המפלסים דרך להתיישבות המוני ישראל באזור רחב ידיים זה”. חברי הקבוצה מקבלים עליהם את שמם החדש מתוך תחושת שליחות ומחויבות.
ניר עם - מרכז ביטחוני להתיישבות בנגב
מאז התחדשות ההתיישבות היהודית בנגב ועד ימינו אנו ניצב ניר עם בלב האירועים הבטחוניים והתשתיתיים המרכזיים ביותר למדינה ככלל ולנגב בפרט. עם הקמתו מתבסס ניר עם כמרכז לענייני קשר ביטחון ואלחוט לאיזור, ומוקם בו מטה הנפה עם קשר ישיר למפקדת ההגנה בתל אביב.
בשנת 1946, עם פרסום תוכנית מוריסון-גריידי, שמצמצמת את המרחב ההתיישבותי היהודי בארץ, פועל הישוב היהודי להבטחת ההתיישבות בנגב ויוצא למבצע י"א הנקודות - הקמת יישובים חדשים בנגב בן לילה. מטה הפעולה וכוחות האבטחה למבצע זה קובעים את מושבם בניר עם, ולצדם גם מטה הגדוד השני של הפלמ"ח, שהיה אחראי לאבטחת הנגב כולו.
הקמת המדינה ופינוי הקיבוץ
ב-15 במאי 1948, עם פלישת צבאות ערב, ניר עם נכנס לקו האש ונפגע מההפצצות האוויריות המצריות. יום לפני כן פיזרו המטוסים המצריים כרוזים שדורשים מחברי הקיבוץ להיכנע.
בהפצצה הראשונה חברי הקבוצה חווים גם אבידה ראשונה: שושנה זלוטניק, חברת קיבוץ שנהרגה בהפצצה בעת שעבדה במכבסה. כעבור יומיים נפל גם חבר הקיבוץ שלמה צוקרמן מאש הספיטפיירים, בעת שעבד בשדה. כעבור יומיים חבר הקיבוץ אייזיק שוורצמן נהרג בהפגזה.
מיעוט המקלטים הביאו את חברי הקיבוץ להחלטה, שהתקבלה בערב ה-18 למאי: מוציאים את הילדים והנשים מאיזור הקרב. לילה של חרדה עבר על חברי הקיבוץ עד אשר גילו שנשות וילדי הקבוצה הגיעו בשלום לקבוצת שילר ליד רחובות.
ההפצצות ההולכות וגוברות הסיגומהקיבוץ את כל מי שלא חייב היה להיות שם: אנשי הטייסת, סולל בונה, הרופאים והסוכנות, ונותרו רק החיילים ואנשי הקיבוץ, שלא היו מוכנים לוותר על ההתיישבות בנגב.
מרכזיותו של ניר עם בהגנה על הישוב היהודי הייתה בלתי ניתנת לערעור, וחברי הקיבוץ פעלו ללא לאות להבטחת ההתיישבות היהודית בנגב. לאחר המלחמה, הנשים חזרו עם הילדים לקיבוץ, וכולם יחד פונים למשימה הגדולה: שיקום הקיבוץ והפיכתו לגן פורח.
שנות החמישים והשישים
הקיבוץ מתאושש מהמלחמה ומתחיל בשיקום במגמת גדילה והתפתחות, ולקראת שנת 1954 מגיעה לקיבוץ הידיעה על הגעתו של גרעין ראשון מארגנטינה שיצטרף לקבוצה, בהחלטת מועצת התנועה ומזכירות איחוד הקבוצות והקיבוצים. לקראת הגעתם, ובציפייה להשלמות נוספות, נכתב בעלון הקבוצה: "עלינו לדעת לעמוד במבחן. שנים חיכינו תוך נשיאה בעול כבד. יסורי בנין ויצירה רבים ליוו את דרכנו עקב היותנו מעטים ועתה מגיע הרגע המקווה. רק במאמץ חדש וגדול נבחנת הצלחתנו. ניבחן בידענו ליצור תנאים לאזרחות מלאה במשק ובחברה לאשר יבואו, בשמירת אמונים לתנועה החינוכית הקושרת קשר עד עם המקום והחברה שהתחלנו בבניינם, ובנאמנות מעשית לרעיון השיתוף באיזור בו אנו חיים".
לקראת סוף העשור רואה הקיבוץ פירות ראשונים, ולא רק במשק: בני המחזור הראשון, מענית, מתקבלים לחברות. שש עשרה שנה לאחר העליה לקרקע, הקיבוץ מעמיד בנות ובנים ממשיכים.
בתחילת שנות השישים מקים הקיבוץ את מכסף - המפעל לסכו"ם. מפעל זה, שעוסק ביצוא של סכו"ם לשוק הישראלי והשוק הארצי, הופך להיות מהענפים המשמעותיים ביותר לכלכלת ניר-עם לאורך העשורים הבאים.
שנת 1963 היא שנת ה-20 לקיבוץ, וההתרגשות רבה: מפעל החיים, הקיבוץ שהפך להיות מרכז התיישבותי, ביטחוני, אנרגטי ואף רוחני, חוגג את יובל העשרים לעליה לאדמות בית חאנון.
מלחמת ששת הימים גובה מחיר כבר מהקיבוץ. עמוס שוורץ, בן הקיבוץ, נופל בקרב ברפיח, ומותיר אחריו את אשתו. בבוקר יום השלושים לנפילתו של עמוס יוצא אחיו, עודד, לעבודה בשדות המשק כשהוא נוהג בטרקטור. מעט אחרי היציאה מהשער הטרקטור עלה על מוקש שהניחו המצרים, ונהרג במקום. בן 18 היה במותו, הותיר אחריו הורים ואחות. הוא נהרג כשבוע לפני גיוסו לצה"ל.
ממלחמת יום כיפור אל הצמיחה וההתפתחות - שנות השבעים עד שנות התשעים
אל מלחמת יום הכיפורים מגיע הקיבוץ כשהוא מונה 323 נפשות. המלחמה מטלטלת את המדינה כולה, וגם את חברי הקיבוץ שלוקחים חלק במערכה.
החל מאמצע שנות השבעים ואל תוך שנות השמונים שינויים מתחילים להגיע אל בתי הקיבוץ. ב-1974, חדר האוכל עובר למתכונת הגשה עצמית,ובסוף העשור, ב-1979, אף נחנך חדר אוכל חדש[4] , בתכנונה של האדריכלית ארנונה אקסלרוד. ב-1975, כמו קיבוצים רבים אחרים, עובר הקיבוץ ללינה משפחתית. ב-1980 הגיעה טלויזיה צבעונית ראשונה למועדון לחבר.
בשנות התשעים מצטרף הקיבוץ למפעל שהקימה התנועה הקיבוצית - "בית ראשון במולדת". עםגל העליה הגדול מברית המועצות לשעבר, התנועה הקיבוצית מחליטה להצטרף למשימה הלאומית של קליטת העולים וניר עם גם הוא מתגייס לכך, והופך למרכז קליטת עולים. כפי שהיה ניר עם בסיס למשימת ההתיישבות בנגב - כך גם במשימה זו.
בשנת 2002, לאור האתגרים הכלכליים והחברתיים, עובר ניר עם למודל "קיבוץ מתחדש" - במסגרתו משולבים עקרונות הקיבוץ והקהילתיות יחד עם הליכי הפרטה ושיוך דירות ונכסים. הקיבוץ עולה, צומח ופורח, וממשיך להיות מחשובי הקיבוצים בנגב המערבי.
7 באוקטובר 2023
בבוקר 7 באוקטובר, יחד עם מאות ואלפי מחבלי החמאס שפלשו מרצועת עזה, הגיעו גם עשרות לניר עוז. בשעה 06:30, עם הישמע האזעקה הראשונה, רבש"צית הקיבוץ, ענבל ליברמן, מפצלת את 12 חברי כיתת הכוננות לצמדים, שתופסים עמדות על גדר הקיבוץ. במשך שעות, הם נלחמים לבד בגדודי המחבלים שמגיעים אל הקיבוץ מהשער האחורי, ומתחפרים במדגרת הקיבוץ. מעט לפני הגעת המחבלים רשת החשמל של הקיבוץ נופלת וליברמן, בהחלטה של רגע, מונעת מאחראי התשתיות להרים אותו - במה שבדיעבד מציל את הקיבוץ - מאחר והשער החשמלי לא יכול היה להיפתח. כיתת הכוננות של ניר עם בפיקודה של ליברמן נלחמת על הגדר ממש, יחד עם כוח מג"ב שחובר אליהם במהלך הבוקר וכוח של גולני - שאיבד את אחד מחבריו, מתן אברג'יל, שזינק על רימון שנזרק לעברם על מנת שהוא להציל את חבריו. בקרב הגבורה, בו נפל גם לוחם מג"ב רומן גנדל, ניצל הקיבוץ - ואיש מחבריו לא נהרג. סאמר טלאלקה, עובד המדגרה בקיבוץ, נחטף לעזה, ומספר חודשים מאוחר יותר, יחד עם יותם חיים ואלון שימריז, נורה מאש צה"ל ברצועה עקב טעות בזיהוי שהתרחשה כשברח משוביו.
סיפור הגבורה של ניר עם בשבעה באוקטובר הוא המשך המורשת ההיסטורית של הקיבוץ, שנאחז בכל כוחו באדמת הנגב מיומו הראשון ומסמל את ההתיישבות היהודית בנגב מראשיתה.
Comments