קיבוץ צבעון
- תומר לב
- 14 ביולי
- זמן קריאה 6 דקות
קיבוץ צבעון ממוקם צפונית להר מירון ומזרחית לסאסא, סמוך לגבול לבנון. קיומו רצוף טלטלות, עזיבות ושינויי אוכלוסייה, נטישות והקמה מחדש. הוא נועד להיות קיבוץ של השומר הצעיר, ועד להתגבשות גרעין מיישב הוחלט בשנת 1980 להקים במקום היאחזות נח"ל.
ראשיתו של קיבוץ צבעון בתכנית המצפים. תכנית זו, שנועדה להרחיב את ההתיישבות היהודית בגליל, עבדה מתוך הנחה שיש להקים נקודות התיישבות בלי התקציבים הנדרשים להקמת יישוב של ממש - בלי שטח חקלאי, בלי שטחים תעשייתיים, הכל במטרה להרחיב את ההתיישבות היהודית בגליל. התכנית, שזכתה לביקורות לא מעטות (עקב הפגיעה שלה בקרקעות הכפרים והערים הערביות מחד, והעובדה שהיא תוכננה כך שתעמיק את האי-שיוויון בתוך החברה היהודית מאידך), לא מצאה חן בתחילה בעיניי התנועות הקיבוציות.
בתחילה לא רצו התנועות להצטרף בכלל לתכנית המצפים - לאור העובדה שאלו יישובים שנועדו לשם התיישבות ובטחון ואין מבטיחים להן שום אמצעי קיום משקי, חקלאי או אחר. כשהבינו התנועות הללו שמיקומן של המצפים תואם לתכנית ההתיישבות העתידית בגליל, ואם הן לא יצטרפו עתודות הקרקע שייועדו לקיבוצים יפחתו משמעותית, החליטו התנועות להצטרף להחזקת המצפים, לפחות עד שיוכשרו התנאים להקמת יישובים אמיתיים. הקיבוץ הארצי קיבל על עצמו להחזיק שני מצפים: הר קלען - או בשמו העברי, צבעון - ותפן, בסמוך לכישור. השאלה על היכולת להחזיק נקודת התיישבות בלי שמעניקים לה תקציבים ותשתיות נענתה בבחירה מתוחכמת - להקים היאזחות נח"ל בנקודה, עד שיהיה אפשר לאזרח אותה, שם יוכלו הנח"לאים לעבור הכשרה לקראת חיי קיבוץ , והקיבוץ הארצי יוכל להחזיק בנקודה. לאחר שהרעיון נוסה לאורך תקופה ועם איזרוחה של כישור, היה צורך בהיאחזות נוספת - וקלען, היא צבעון, הייתה פתרון הולם.
אך לא כולם ששו לקראת עלייתה של צבעון. לקראת איוש ההיאחזות עלו למקום בני מושבים מהגליל, שמחו על כך שבמסגרת תוכנית המצפים לגליל לא הוקצו להם מצפים, במה שהם תפסו כאי-צדק ואי-שיוויון בחלוקת המשאבים מצד המדינה, ואפליה לטובת בני הקיבוצים. להתנגדות זו הצטרפה התנגדותם של אנשי גוש-חלב (ג'יש), רבים מהם פליטי כפר בירעם, ללקיחת אדמותיהם. צה"ל עיכב את עליית גרעין הנח"ל למקום כדי לא לקחת חלק בעימות. מחלקת ההתיישבות החליטה לא לפנות את המתיישבים בכוח, ובתגובה איימו בקיבוצים לפנות את המקום בעצמם.
עליזה עמיר-זוהר, מזכירת הקיבוץ הארצי לשעבר, כתבה במרץ 1980 ב"השבוע": "מה שבני המושבים זקוקים להם באמת, הם תקציבים לשיכון ופיתוח חקלאי - אנו מצטרפים לתביעה זו ללא כל סייג, ואף מרחיבים אותה לכל נושא ההתיישבות בגליל. במאבק שניהלנו בפרשת קלען הוא מאבק נגד האלימות הרעשנית של תפוס ככל יכולתך שהפעילו אנשי המושבים בגליל. תביעתנו הייתה מכוונת אל המוסדות מהם דרשנו לטפל בפינויים של הפולשים… מזכירות הקיבוץ הארצי קיבלה החלטה שכלה ונחרצה עמנו להשיב את מצפה קלען לייעודו המקורי כהיאחזות נחל של הקיבוץ הארצי. לצורך זה נמצה את כל הדרגים המוסדיות העומדות לרשותנו, אבל אם מהלכים אלה לא יביאו לתוצאות - ויסתבר שאכן כל דאלים גבר - ננקוט גם אנחנו בדרכים של יצירת עובדות בשטח. לשמחתנו לא הגיעו הדברים לידי כך: חלק מתביעותיהם הצודקות לכל הדעות, של אנשי המושבים קיבלו מענה מניח את הדעת מהסוכנות. קלען תפונה בימים הקרובים, עבודות הבניה במקום יחודשו - וגרעין נח"ל שלנו יבוא להיאחזות".
לאחר משא ומתן של שמונה חדשים קיבלו בני המושבים הצעות אלטרנטיביות להתיישבות בסביבה, וירדו את הר קלען. בספטמבר 1980 עלו ראשוני גרעיני הנח"ל, צפריר ושמץ - אל הקרקע. ברכת מזכירות הקיבוץ הארצי נשלחה אל העולים: "ברוכים הבאים בשערייך צבעון. כאן, בכברת ארץ זו, בטרשי הר קלען, נוטעים אנו נטע - יתד נוסף, סמל ואות לישראל יפה, לציונות שפויה, לחלוציות כפשוטה. תהא צבעון גשר נוסף להבנה וחיי צוותא בין העמים. יקום בית זה ויהיה חוליה נוספת בשרשרת קיבוצי התנועה!". חברת ההיאחזוית דיצה באשט קראה את מגילת היסוד בה נאמר: "אנו מקימים היום נקודה חדשה בשרשרת הישובים בגליל במטרה להטות שכם למאמץ הלאומי לביסוס היישוב היהודי בגליל, תוך שמירה על יחסים תקינים עם שכנינו הערבים. כנח"לאים ננסה ליישם כאן בצבעון את האידאה הנחלאית של מגל וחרב השוכנים בכפיפה אחת. ננסה ליצור כאן מפעל המושתת על עקרונות של חיי שיתוף, מוסר עבודה, ויצירת תשתית נכונה לנו ולבאים אחרינו".
בשנים הראשונות שהו בצבעון מספר גרעינים - גם מהשומר הצעיר, אך גם מהנוער העובד והלומד. בשנים אלו קיבלו הקיבוץ הארצי קיבל שלושה גרעינים של החטיבה המקצועית של הנוער העובד והלומד מדי שנה, מתוך מגמה להראות שעל אף שמדובר בנערים ונערות שלא עברו את מסלול התיכון ותנועת הנוער, הם מסוגלים להשתלב בקיבוצים ולהפוך להיות חלק מהם באופן משמעותי.
ההיאחזות אוזרחה בשנת 1987 והייתה הקיבוץ ה-86 של הקיבוץ הארצי. טקס האיזרוח של הישוב החדש, בינואר של אותה שנה, נפתח בהעברת דגל ההיאחזות מחיילי הנח"ל לידי הגרעין המיישב, שמנה כ-60 חברים. הקיבוץ, שנועד להתבסס בעיקר על ענפים תעשייתיים, זכה לברכתו של שר הבטחון דאז, יצחק רבין, שבירך את הנח"ל, הקיבוץ הארצי והשומר הצעיר "על שהחליטו לחדש מסורת של התיישבות העונה על צרכי הבטחון האמיתיים לאורך קווי העימות ולא במקומות שאין להם נגיעה ישירה לבטחון גבולות המדינה. איזרוחה של צבעון", חתם רבין, "הוא הוכחה נוספת לך שכלה ונחרצה עימנו לקיים אורח חיים תקין לאורך גבול הלבנון", זאת על רקע השהיה הממושכת של צה"ל ברצועת הבטחון בלבנון, שמונה שנים לאחר מלחמת לבנון הראשונה.
את מסכת הנאומים בטקס העליה חתם חיים אורון, ג'ומס, מזכיר הקיבוץ הארצי, שקבע: "אסור לנו לשכוח ולו לרגע אחד את תפקידה הציוני החיוני של ההתיישבות. איזרוחה של צבעון, הגם שהוא מתיחה רצינית של משאבים, מבטא את עמדתה הנחרצת של התנועה שלנו הרואה בהתיישבות את אחת הדרכים למאבק על דמותה של הארץ הזאת. חזקו ואמצו!".
אך הדבר לא החזיק זמן רב. בשנת 1990 עזבו אחרוני חברי הגרעינים א' ו-ב' את הקיבוץ. גרעין ג', גבעון, שהיה אמור להתחיל של"ת התבקש על ידי מזכירות הקיבוץ הארצי לעשות את השל"ת במקום אחר. באחד העיתונים נכתב: "קיבוץ צבעון היום שלוש שנים אחרי, מתחבט בבעיית הקיבוץ הגדולה שבבעיות: בעיית הקיום, לחיות או לחדול".
"פרשת צבעון" התחילה עם התפרקות הקבוצה המייסדת. הוועדה לבדיקת עתיד צבעון קבעה ב-1990 "כי הצוות רואה את צבעון ממשיך להיות קיבוץ של הקיבוץ הארצי, אולם אין הוועדה רואה כרגע גוף שאפשר להטיל עליו אחריות של המשכיות צבעון כקיבוץ, ולהיות הגוף המייסד החדש". הוועדה הציעה כי למשך תקופת ביניים של כארבע עד חמש שנים, יתחזקו את הקיבוץ גופי ביניים. תקופה זו תאפשר זמן לחשיבה והתארגנות ליישוב הקיבוץ בדרך חדשה. לדעת הוועדה, "הסתיים פרק ההתיישבות במתכונת הידועה עד כה, ועתה הזמן לנסות דרכים חדשות. קיים צורך להקים קיבוץ על ידי קבוצות בוגרות יותר, מגובשות חברתית בתפיסת חיים קיבוצית ומשפחות".
משנת 1991 הייתה בצבעון חוות הכשרה בעבור גרעינים של התנועה, בהם גרעיני נח"ל, במטרה ליצור קבוצת גיבוש להתיישבות צעירה בקיבוץ צעיר. בשנת 1992 התנהל משא ומתן עם הקיבוצים ברעם וסאסא כדי לשמש קיבוץ מלווה לצבעון. בסוף 1992 הוחלט כי סאסא ישמש כקיבוץ מלווה, וכי צבעון יהפוך לשכונה של סאסא, וזאת תחת מטרייה של קהילה משותפת. עוד הוחלט כי יתקיים שלב ביניים בן חמש שנים, ובו המשימה העיקרית תהיה בניית קהילה יציבה בצבעון. הגרעין לקהילה זו יורכב מחברי סאסא - משפחות ובודדים, אליהם יצטרפו נקלטים נוספים מבחוץ. לפי ההצעה, לנקלטים מבחוץ תהיה משענת יציבה של קהילת סאסא, הן בהיבט החברתי והן בהיבט הכלכלי. הם יהיו חברים שווים בקהילת סאסא בכל המובנים.
צבעון "החדש" נוסד ב-22 בספטמבר 1994. התוכנית הייתה שהקיבוץ יקבל את כל השירותים מסאסא, והוא הוגדר "קיבוץ מסוג חדש". נקבע כי חבריו יוכלו לעבוד בכל מקום שבו ימצאו פרנסה. אבל בשנת 1997 עזבו רוב המשפחות את היישוב, ואל הקיבוץ נמשכו אנשים שחיפשו אורח חיים אחר, אלטרנטיבי ביחס לחיים בישראל. לצד הקיבוץ החלה להיבנות בתחילת שנות האלפיים שכונה קהילתית.
נכון לשנת 2025 צבעון הוא קיבוץ מתחדש בעל צביון חילוני. בניגוד לרבים מהקיבוצים באזור, פועלות בו שתי מסגרות נפרדות: האגודה השיתופית החקלאית – האגש"ח, שהיא למעשה הקיבוץ הוותיק, ולצידה אגודה קהילתית עצמאית. אין חפיפה מלאה בין החברים בשתי האגודות, ולכל אחת מהן מוסדות וניהול משלה. בעבר היו חיכוכים בין שתי הקהילות השונות, אך השנים האחרונות, בייחוד מאז השבעה באוקטובר, גרמו לכל הכוחות בקיבוץ להבין שצריך לזנוח את הריבים הישנים ולעבוד ביחד למען עתיד הקיבוץ. מאות משפחות נרשמו למועמדות להצטרף לצבעון, והביקוש האדיר לא מגיע על קרקע ריקה. החזון של היישוב מושתת על אקולוגיה, חינוך וקהילה, והיא הפכה בית למי שמחפשים אורח חיים אלטרנטיבי, שמבוסס על קרבה לקרקע ולטבע, למלאכות קדומות ולאמנות משלל הסוגים.
בקיבוץ פועלים מספר ארגונים העוסקים בנושאים אלו, בין היתר שומרי הגן - ארגון סביבתי-חינוכי העוסק בחיבור האדם לטבע, לעצמו ולאחר דרך לימוד ותרגול של מיומנויות חיים בהשראת חברות ציידים-לקטים. הארגון עוסק בחינוך פורמלי ובחינוך בלתי פורמלי, וגישתו החינוכית מתאפיינת בתרגול מלאכות ומיומנויות עתיקות, באנימיזם ואקולוגיה עמוקה, ובחינוך לקיימות. נוסף עליו המרכז למלאכות ביער, המשמש כמרכז לימודי למגוון רחב של מלאכות, מעיבוד וליבוד של צמר עד קליעה של סלים ועוד. המרכז מארגן אחת לשנה את "פסטיבל רוחות הצפון" - פסטיבל שמקבץ אליו קהל מגוון ששואף להתחבר לטבע, לעיסוק במלאכות קדומות ובקשר לאדמה ולסביבה. אופי זה של הקיבוץ הפך אותו ברבות השנים לאבן שואבת עבור משפחות רבות שמחפשות את הקשר לטבע ולסביבה מצד אחד, אך את האופי וההיסטוריה הקיבוציים מצד שני. בצבעון אוחזים בשני קצוות החבל, וממשיכים - מול כל האתגרים - לבנות את ביתם המשותף בהרי הגליל.
