יש משהו בהוויה הקיבוצית שממשיך להיות תמיד עדכני. מאז היווסדו, הקיבוץ מככב בספרות, מגיח לפריים־טיים ומהדהד בפסקול התרבות הישראלית. מדוע הוא תמיד רלוונטי ואיך ניגשים לספר סיפור שהוא גם אישי וגם קולקטיבי? מוזיאון העמק בקיבוץ יפעת, בשיתוף יד טבנקין ויד יערי, מזמינים לכנס ותערוכה שמוקדשים לסיפור הקיבוצי.

מיזם הנגב המערבי והגליל נולד מתוך הצורך לספר מחדש את הסיפור הקיבוצי - בעקבות האסון אבל באופן רחב ומקיף הרבה יותר, שכן ההיסטוריה לא החלה ב-7 באוקטובר. אנו, מוסדות מחקר ותיעוד של הקיבוץ, מתמחים בתחום הידע קיבוץ ורוכשים כל העת תובנות חדשות, אותן אנו משתפים עם הציבור. מוזמנות ומוזמנים ליצור קשר ולהזמין הרצאה שמתאימה לכם.

קיבוץ צבעון ממוקם צפונית להר מירון ומזרחית לסאסא, סמוך לגבול לבנון. קיומו רצוף טלטלות, עזיבות ושינויי אוכלוסייה, נטישות והקמה מחדש. הוא נועד להיות קיבוץ של השומר הצעיר, ועד להתגבשות גרעין מיישב הוחלט בשנת 1980 להקים במקום היאחזות נח"ל. ראשיתו של קיבוץ צבעון בתכנית המצפים. תכנית זו, שנועדה להרחיב את ההתיישבות היהודית בגליל, עבדה מתוך הנחה שיש להקים נקודות התיישבות בלי התקציבים הנדרשים להקמת יישוב של ממש - בלי שטח חקלאי, בלי שטחים תעשייתיים, הכל במטרה להרחיב את ההתיישבות היהודי

סיפורו של קיבוץ סאסא הוא אחד מפרקי ההתיישבות המיוחדים והמרתקים ביותר בתולדות התנועה הקיבוצית בכלל, ובתנועת השומר הצעיר בפרט. שורשיו של סאסא נבטו לא בארץ ישראל - אלא דווקא מעבר לים, בצפון אמריקה. בראשון בינואר 1943, בחדר חוות ההכשרה בניו ג'רזי, התאספו כ-90 צעירים וצעירות נחושים מארצות הברית ומקנדה. שם, הרחק מאדמת ארץ ישראל ותחת רוחות מלחמת העולם השנייה, הם ייסדו את מה שייקרא לימים "גרעין עלייה ה'". רבים מחברי הקבוצה התגייסו לצבא האמריקאי והקנדי, לחמו בשדות הקרב הבוערים של אירו

סיפורו של קיבוץ ברעם, הקיבוץ הארבעה-עשר שקם במסגרת גרעיני ההתיישבות הארץ-ישראליים של תנועת השומר הצעיר, הוא בראש ובראשונה מופת של מוסר עבודה והיאחזות בלתי מתפשרת על קו הגבול. שורשיו של הקיבוץ נבטו מתוך חיבור מורכב, כששלוש חברות נוער והכשרות שונות נקשרו זו בזו. הגרעין המרכזי הראשון הורכב מחניכי התנועה בארץ, שהגיעו מהקנים העירוניים של רחובות, פתח תקווה ותל אביב, ועברו את פרק הכשרתם המעשית והרעיונית בשדותיו של קיבוץ נגבה. אליהם הצטרפו חברי חברת הנוער מצ'כיה, אשר עלו ארצה בין השנ

About the conference: https://www.icsacommunity.org/conference-program

לחצ/י לצפייה בכל המושבים משני ימי הכנס צילום: טל בדראק ופלג לוי

ב-2 בנובמבר 1917 כתב הלורד בלפור, אז שר החוץ הבריטי, מכתב שנמען להסתדרות הציונית. במכתב זה הכריז כי "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ותשתדל במיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו". עשרים ושמונה שנים לאחר מכן, בתאריך סימבולי זה, מימשה חבורת צעירים יוצאי פלמ"ח את הצהרתו של בלפור. היה זה בעיצומו של יום זעם שקבע היישוב הציוני נגד מה שהוגדר אז כ"בגידתה של ממשלת הלייבור במפעל הציוני". החלוצים עלו על אדמותיה של עדייסה והקימו על קו הגבול קיבוץ חדש, אשר

ב-1945, עושה קבוצה קטנה של צעירים וצעירות מדרום אפריקה, בחלקם משוחררים מן הצבא הבריטי, דרך חתחתים בלתי נתפסת: מדרום אפריקה, דרך חופי קניה, ועד לישראל. כשהם מגיעים ארצה הם מצפינים אל הלא נודע שמחכה להם בכפר גלעדי. קבוצה קטנה זו היא בין החלוצים המקימים של מעין ברוך: קיבוץ קטן, קרוב לגבול, שמפריח עד היום את אדמות הגליל. מעין ברוך, צילום מן האוויר סיפורו של הקיבוץ מתחיל כמה עשרות שנים קודם לכן. בסוף המאה ה-19 קנה הברון רוטשילד את קרקעות סנבריה, באדמות עמק החולה, שעליהם יוקם יום א

40 שנה לאחר הקמתו, נתקלו חברי קיבוץ יראון במשימה קשה מיוחד: שחזור העליה לקרקע, כשבאותם ימים, כפי שהם מעידים, "לא נמצא בכתובים שום מסמך בכתב או תעודה מיום העליה הראשון ליראון". תוך ניסיון לשחזר את ימי העליה לקרקע, מכנסת מערכת העלון מספר חברים על מנת לספר מחדש את סיפור העליה ליראון. דבר, 8 ביוני 1949 מיישבי יראון עלו במספרים לא מבוטלים כלל אל הקרקע. הכשרת דפנה, כפי שכונה גרעין ה' של הצופים שהגיעו אליה, כללה בתקופת השיא 137 חברים ומועמדים, מתוכם עלו ליראון כ-80. בהמשך הצטרפו להכ

השם מלכיה נזכר מספר פעמים במקרא כשמה של משפחת כהונה שחבריה שירתו בבית המקדש. לאחר חורבן הבית השני, היגרה, ככל הנראה, משפחת הכהונה לגליל, כפי שעשו משפחות כהונה נוספות באותה תקופה. אלפי שנים מאוחר יותר, התיישבו באזור דרום לבנון בני הכת השיעית, המתואלים. שבעה מכפריהם של המתואלים, ובהם גם הכפר אל-מלכיה, נכללו עם קביעת הגבולות בהסכמי סייקס-פיקו בתוך תחומי המנדט הבריטי בארץ ישראל. במהלך מלחמת העצמאות, בפרק זמן של פחות מחצי שנה, עבר השטח שבו הוקם לבסוף הקיבוץ שלוש פעמים מיד ליד. הקר

כמה בני אדם נוכל לגרש מטעמי ביטחון? כמה פליטים נוכל ליצור בפעם השנייה? מעברו האחר של כל מחסום ביטחוני, מאחורי כל שרשרת של התנחלויות שאנו בונים, נפגוש תמיד ערבים. אין כל היגיון לחשוב כיצד לחיות ללא ערבים. עלינו ללמוד לחיות יחד עימם (עודד ליפשיץ, 1972) להורדת התכנית

רוח הקיבוץ היא סך הסיפורים שלנו 📕📗📘📙 נפתחת ההרשמה לקורס ייחודי לתיעוד סיפורים אישיים וקהילתיים בחברה הקיבוצית. 📚 במהלך 6 מפגשים נלמד איך סיפורים אישיים יוצרים זהות, זיכרון ונרטיב קהילתי – משיחה וריאיון, דרך עיבוד וכתיבה, ועד שימוש בבינה מלאכותית בשירות הסיפור. 📚 חוויה לימודית מרגשת ופרקטית בהובלה משותפת של גורמים מובילים בתחום. 🗓 מתחילים ב־1.3.2026 | בזום ובמפגשים פרונטליים 💬 למי שמרגיש/ה שהסיפור האישי והקיבוצי חשוב לו/לה – זה הקורס בשבילך. https://kibbutz.org.il/he/n

הסיפור של חניתה, מקיבוצי חומה ומגדל, מתחיל עוד בהיסטוריה הקדומה של העם היהודי. מקור שמו ככל הנראה מהישוב "חנותה", יישוב יהודי קדום בתחום העיר צור. ההיסטוריה המודרנית של הקיבוץ החלה להתעצב בקיץ 1937, כאשר ועדת פיל פרסמה את המלצתה לחלוקת הארץ למדינה יהודית ומדינה ערבית. אזור הגליל המערבי נכלל בתחום המדינה היהודית, אף שהיה ריק כמעט לחלוטין מיהודים. במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית הבינו את גודל השעה; משה שרתוק (שרת) רשם ביומנו כי מעתה תפקיד התנועה הציונית הוא "לחטוף וליישב", שכ

מייסדי מצובה היו קבוצה של כשישים צעירים בראשית שנות העשרים לחייהם, יוצאי תנועת הנוער מכבי הצעיר בגרמניה, שהיו מאורגנים עוד טרם עליית הנאצים לשלטון, רובם תושבי לייפציג. חברי הקבוצה עלו לארץ במסגרת עליית הנוער בשנת 1934, כמו צעירים רבים אחרים. הנרייטה סאלד, שעמדה בראש מפעל העלייה המקיף הזה, ליוותה אותם מרגע שעלו לארץ, ואף ביקרה במצובה ברבות השנים. העולים הצעירים קיבלו חינוך תיכוני עברי והכשרה לחיי עבודה וקיבוץ במוסדות עליית הנוער, בדגניה א' ו-ב' ובגניגר שבעמק יזרעאל. עם תום תק

צילום: פלג לוי